Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)

13

קרה להם משהו, נכון? ערב, 21:48PM(לואי)

"היי", סיננתי בין שיניי. הארי התקרב, משפיל את ראשו ומנגב כוס אחת.
"היי..". הרשתי לעצמי לסקור אותו. הוא לבש חולצה לבנה עם כיתוב שחור של "I know what I'm worth", זה גרם לי לגחך, כי הארי בהחלט לא ידע מה הוא שווה. מהקצת זמן שאני מכיר אותו, יכולתי לקלוט שחוסר ביטחון זה דבר שבולט בו. הוא לבש את אחד מהסקיני ג'ינס השחורים שלו וואנס שחורות, שלא אופייניות לו בכלל. שיערו היה אסוף לגולגול וטבעותיו בידו, כרגיל. אני תמיד מופתע מהקעקועים של הארי. איך הדובון אכפת לי הזה עשה קעקוע? ועוד.. מלא?

הארי השתעל והעיר אותי מבהייה שלי. גירדתי בעורפי. "בירה בבקשה".

שתיתי את הבירה והסתכלתי על השעון בידי. איפה היא?
"ראית במקרה את אלינור?", אמרתי והוא פער את עיניו וסינן "לא". מה יש לו? בן אדם מוזר אלוהים.
הלכתי בגלגול עיניים לצד השני של הבר, אל ליאם.
"אחי תביא לי איזה שוט", התיישבתי ליד הבר והקפצתי את רגלי.

בר, 00:08AM(הארי)

הסתכלתי מרחוק על לואי, שרקד ברחבה. אין לי מושג איך הוא עדיין עומד על הרגליים, הוא שתה כל כך הרבה. איפה האלינור הזאת שלו? היא נראת כל כך ז-
לעזאעל. נאנחתי. היא נראת לגמרי בסדר, מתוקה וצנועה. אני לא יכול לכלכך על אנשים סתם ככה. נשמתי עמוק והתקרבתי לבר כשראיתי שלואי צועד לכיווני.

"עוד... שוט!", הוא אמר והתחיל לצחוק ולהמרח על הבר. חייכתי אליו והנדתי בראשי. "מצטער לו.. אני מעדיף שלא תהיה מחוק מחר". הוא פער את עיניו וחייך. "קראת לי לו. תקרא לי תמיד לו, בייב".
הפעם היה תורי לפעור את עיניי ולשקוע למחשבות.
"האז", הוא העיף את ידו מול פניי והתעוררתי במהירות. "בטח אתה חושב שאני פתטי", הוא גיחך וכיווצתי את גבותיי בבילבול. "היא באמת הבריזה לי", הוא צחק ובמהירות פניו נהיו רציניות והיה נראה עצוב.
"לואי?.."
"בחיים", הוא נאנח, "רק פעם אחת בחיים האלה הייתי במערכת יחסים מצליחה. היינו הכל. היינו תמיד יחד. והיא עזבה אותי. ולא רציתי שזה יקרה. אפילו שידעתי שאנחנו כבר לא מאוהבים, ידעתי שאף אחת אחרת לא תרצה אותי. עבר המון זמן מאז שמישהי בכלל פנתה אליי וזה לא היה כדי למצוא זיון, וכאילו.. דאמט, אני יודע שאני בסדר, אני נראה אחלה ואמא שלי באמת חינכה אותי טוב", הוא גיחך והסתכלתי עליו בקצת שוק וטיפה של רחמים, "אז למה? מה רע בי?.. הנה, הפרצוף הזה. תמחק אותו, אני לא פאקינג צריך רחמים! אני לא! אתה מאמין לי?! אני לא צריך את זה! עזוב, אני לא צריך כלום. מה זה בכלל להיות נאהב? זה לחלשים", הוא התפרץ והיה נסער.

"לא כולם מצליחים באהבה", לחשתי.
"אבל תגיע מישהי טובה בשבילך. אני בטוח, וזאת תהיה מישהי..", נעצרתי ובלעתי רוק, "מישהי שכל בוקר אתה תקום עם חיוך על הפנים בזכותה, והיא תצחיק אותך, תנשק אותך, תשמח אותך ותריב איתך, תבכה איתך והיא.. היא באמת תאהב אותך", השפלתי את מבטי. "ואני בטוח שהיא תגיע. זה אתה, מי לא יכול-ה להתאהב בך?".

"אני אעבור צד", הוא קבע וחייכתי.
"אתה בהחלט תהיה מציאה לבנים", קרצתי והוא גיחך. "אתה חושק בי כבר מלא זמן סטיילס, אה?".

הסתכלתי עליו, בוחן את גופו הקטן ופולט אנחה מתחת לנשימתי. דמאט. אולי אני כן? טוב, זה ברור שאני כן. אנחה נוספת נמשעה ממני כשהזכרתי לעצמי שהוא אומר דברים כאלה בצחוק. לואי.. אינטילגנטי למדי, אבל הוא טיפש.

"כן, אני חושק בך", חייכתי אליו והוא לקח את ידיו ודקר את גומותי.
"אם אעבור צד אז זה יהיה רק בשבילך", הוא קרץ, "שים עלי עין!", הוא צעק ונעלם ברחבת הריקודים.

"אוי אלוהים, בבקשה". הרגשתי את לחיי מתחממות במהירות והשפלתי מבטים.
מה היה כאן עכשיו?