Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)

20

החדר של הארי, בוקר(לואי)

"תסתום כבר", מילמלתי בעיניים עצומות. "לואי אני ממש צריך ללכת לקניות! להשאיר אותך כאן? תעבור לדירה שלך או שתתארגן ותבוא איתי!", הוא הרים את קולו בנזיפה ופתחתי את עיניי, מגלגל אותן עד העולם התחתון ובחזרה.

הסתכלתי על הארי ששכב לידי, כבר מאורגן.
"אתה יפה", פלטתי. עיניו של הארי נפערו ולחייו האדימו. "טוב, כנראה שהכי יפה בחדר", הוא מלמל וגיכחתי. "אתה מתכוון השני שהכי יפה בחדר הזה", צחקקתי, קם ומעיף עליו כרית. התקדמתי לשירותים, רואה שהארי סידר לי שם מברשת שיניים.

"עכשיו תלך להחליף בגדים", הארי אמר. "אני רוצה את הבגדים שלך", אמרתי במהירות.
"אה.. הם יהיו קצת גדולים עליך, עדיף שתקח את שלך"

"אין לי כוח ללכת!", נאנחתי בהגזמה.
"לואי, אתה גר דירה ממול, זוכר?", הוא חייך והרמתי לו אצבע שלישית, משאיר אותו עם מבט מופתע.

סופרמרקט, 10:39AM(הארי)

"פעם ראשונה שאני בסופר הזה עם עוד מישהו!", התלהבתי ולואי גלגל עיניים. "תרגיע את ההתלהבות שלך. אני שונא את המקום הזה. רק בגללך אני פה.", הוא רטן וחייכתי. "עוד סיבה להתלהבות! אתה פה רק בגללי, פשוט תגיד שאתה אוהב אותי לואי", אמרתי והוא העיף אלי מבט. הופתעתי ממה שאמרתי ולרגע חששתי מתגובתו, אך לואי רק צחק ואמר "ממש", והרגיע אותי.

"האר", לואי שאל והימהמתי. "תקנה לי גזרים, נגמר לי בבית.. אני אחזיר לך אחר כך, אין עלי כסף..", הוא אמר, מושיט לי שתי חבילות גזרים. הרמתי גבות וחייכתי בערמומיות. "מה אני אקבל בתמורה?", שאלתי והוא פער את פיו. "הארי! אמרתי שאחזיר לך את הכסף, אל תהיה חצוף".

"נשיקה", אמרתי. מאיפה כל האומץ הזה שאני מפגין היום?
לואי הרים את פניו, מבטו היה מתנשא. "היית מת", הוא צחק. השפלתי את ראשי, הרגשתי מובך. לקחתי את הגזרים והמשכתי בקניות.

"את הגזרים בשקית נפרדת בבקשה", אמרתי לקופאית. היא הנהנה וברגע אחד זריז, הרגשתי את שפתיו של לואי נוחתות על לחי, ועפות בחזרה.

"תודה האז", הוא חייך.

"איכס, תוכלו אולי לא להפגין את האהבה שלכם מולי?", הקופאית אמרה עם מבט נגעל. עיניי נפערו וזעם הצטבר בתוכי. "סליחה?", הרמתי את קולי. היא הסתכלה עלי במבט מלגלג. "עדיף שתשתוק, כמו החבר שלך", היא זלזלה.

"מי את שתגידי לי איפה להראות אהבה לחבר שלי?", צעקתי והיא פערה את עיניה. "לא ידעתי שהנטייה המינית שלי כל כך משנה לך!", אמרתי והיא גיכחה.
"לי זה לא משנה, אבל שניכם קצת לא נורמאלים, הלכתם כבר לבדוק את זה? אולי זה מסוכן", היא התבדחה על חשבוני.

"בדיוק בגלל אנשים כמוך, אני אמשיך להתגאות במי שאני ובנטייה שלי, בדיוק בגלל אנשים כמוך, הקהילה שלי מרגישה מתויגת! אני מאחל לך שאלוהים יחלק לך קצת שכל.", סיימתי את דברי, ולקחתי את השקיות בידי, יוצא לכיוון האוטו בסערת רגשות.

"יופי הארי, עכשיו כל מי שהיה שם חושב שאני הומו. חושבים שאנחנו זוג!", לואי אמר בלחץ וכאן, נשבר לי. גם הוא?

"גם אתה? מה אכפת לך שיחשבו שאתה הומו?", כיווצתי את גבותיי. "אני לא רוצה שיחשבו שאני משהו שאני לא.", הוא משך בכתפיו. "איך לך זה לא משנה?", הוא תהה וניערתי את ראשי.

"לואי, אני.. אני הומו, בסדר?", אמרתי בנשימה אחת ולואי קפא.

"א..אתה הומו?", הוא שאל, מרוחק.
"כן", השפלתי את ראשי, פתאום מרגיש לא שייך או לא בסדר.
"מה?? ל-למה לא סיפרתי לי כשהכרנו?!",

"למה הייתי צריך להגיד לך?", שאלתי מבולבל. "זה היה משנה משהו?", כיווצתי גבותיי והוא הניד בראשו. "אז למה הייתי צריך?"

"אתה נתת לי לישון איתך באותה המיטה! ל-לתת לך נשיקה?!", הוא שאל בהיסטריה.

"כמובן. אתה אחד מהם. איך לא ראיתי את זה בא", ניערתי את ראשי, הדמעות בגרון חונקות אותי.
"מה זה אחד מהם? לפחות אני לא שקרן! עם מי לעזאזעל דיברתי עד היום?!"

"מה??", פערתי את פי. " איתי, לואי. איתי דיברת!הנטייה המינית שלי לא משנה את פאקינג מי שאני! אני לא שיקרתי! פשוט לא חשבתי שתעשה מזה ביג דיל! לא ידעתי שאתה אחד מהם, שאתה פאקינג הומופוב מסריח!", צרחתי ודמעות כבר נפלו על לחיי.

"אני הומופוב?! אתה לא מתבייש?!", הוא צעק ומשכתי בשיערי. "כן! כי אם לא היית פאקינג הומופוב לא היית עושה מזה כזה עניין!", החזרתי.

"אתה הפכת אותי שם גם לאחד כזה, לכמוך!", הוא צעק. ואז הייתה שתיקה. "ל-לא הארי, סליחה זה לא ה-"

"צא לי מהאוטו.", אמרתי.
"האז, אני מצטע-"
"-אל תקרא לי האז! ואל תגיד לי שאתה פאקינג מצטער!", צרחתי. לואי הסתכל עלי מבט אחרון, לפני שיצא מהמכונית וטרק את הדלת.

"כוסעמק!", צעקתי ודפתי את ידי על ההגה.

--

אני ממש מצטערת!! כל כך הרבה זמן בלי פרק:(, סליחה!
וגם עד שיש פרק, הוא נגמר קצת עצוב!

שאלת הפרק
למה לואי הגיב בצורה הזו? הוא הומופוב? ההתנהגות שלו מוצדקת? איך הארי מרגיש?

שבת שלום יפות♡