הבית של הארי, בפאלפון עם אמא שלו, 02:37AM(הארי)
"מתי אתה בא לבקר? אני מתגעגעת אלייך אהוב..", אימי לחשה מהצד השני של הפאלפון והתייפחתי. "גם אני מתגעגע אמא, אני.. אולי בחופשה הבאה", אמרתי ושמעתי שנשימתה נקטעה.
"אתה רציני?? היית אומר לפני! נשאר בסך הכל עוד... שבועיים ושלושה ימים עד הכריסמס!, הארי, עשית לי את היום! אני כל כך מתגעגעת!", היא אמרה וגרמה לעיניי לפעור. הכריסמס בעוד שבועיים ולא שמתי לב בכלל. הרגשתי שיש משהו בכריסמס, משהו שאני שוכח.
"אה.. כן, סליח-", דפיקות בדלת קטעו אותי וגרמו לגבותיי להתכווץ. "סליחה, אמ, אמא יש מישהו בדלת..", לחשתי בבלבול.
"בשעה הזאת? מי זה?", היא שאלה את אותן שאלות שעלו בראשי. קמתי אל הדלת ופתחתי אותה בזהירות.
"אני אחזור אלייך מחר, לילה טוב אמא, נשיקות", אמרתי וניתקתי במהירות, מסתכל על לואי, לבוש בפיגמת מיקי מאוס כחולה וארוכת שרוולים. עיניו הסתכלו על הרצפה, כאילו הייתה הדבר הכי מעניין.
"לואי?", שברתי את השקט המוזר והוא הרים את עיניו, אך לא דיבר. "אמ.. אתה.. רוצה להכנס?", גירדתי בעורפי והוא נכנס במהירות, הולך לכיוון חדרי בצעדים ענקיים ונשכב עליה, כשפניו קבורות בתוך הכרית.
הסתכלתי עליו, לא יודע מה עלי לעשות, אך כששמעתי התייפחויות של בכי, הלכתי אליו במהירות והנחתי ידיי על גבו.
הוא הסתובב, ועיניו הכחולות היו מבריקות מדמעות, הכרית הייתה רטובה ושבילים של דמעות היו על פניו.
"ל-לואי??", שאלתי, נלחץ. עיניי מתחילות להרטב מהלחץ.
'לא הארי. תהיה חזק. לואי צריך אותך עכשיו, הוא זה שזקוק להתפרק.', חשבתי לעצמי. אסור לי להשבר מולו, הוא זה שצריך עכשיו שאדביק את חלקיו ולא הוא את שלי.
"סליחה שהתנהגתי אלייך ככה היום, כ-כאילו את-מול, אתה י-יודע", הוא דיבר, ושיהק תוך כדי בגלל הבכי שלו. הנהנתי במהירות, "הכל בסדר לו, אתה לא.. לא צריך להתנצל על זה.. תרצה לספר לי?", אמרתי.
והוא הסתכל על המיטה, מנגב את דמעותיו.
"עברה שנה", הוא לחש והתאבקתי במחשבותיי, שנה למה? הסתכלתי עליו לא מבין, והוא שיחק עם אצבעותיו.
"מאז שאמא שלי נפט-", הוא הסביר והתחיל לבכות באמצע המשפט. פערתי עיניי ולקחתי אותו בידיי, מחבק אותו חזק. אמא של לואי נפטרה? ואני לא ידעתי על זה?..
"לואי..", הנחתי את ידי על ראשו ושיחקתי בשיערו לאט.
המיטה של הארי, 03:57AM(הארי)
הסתכלתי עליו, על המלאך שישן לצידי. ואו, הוא באמת כאן, ישן, לצידי.
הנחתי ידי בשיערו הלח, מלטף את ראשו. הו נראה כה דליו אך עיניו נפוחות והוא מזיע מעט. הסתובבתי חצי פנייה, כדי שאשכב על הגב. בהיתי בתקרה. היא הייתה פתאים מעניינת כל כך.
הורדתי את ידי, מניח אותה על בטני. אך מהר מאוד ידו של לואי הגיעה. עיניו היו עצומות וידו גיששה כדי למצוא את שלי, וכשהוא תפס אותה, הוא הניח אותה חזרה בשיערו.
"תשאיר את זה שם", הוא לחש, עיניו נפתחו ובהו בי. שפתיו היו וורודות יותר מתמיד, ופיו פעור מעט, לא עוזר לי במיוחד.
"איך אתה?", לחשתי בחזרה, ממשיך ללטף את שיערו. הוא הנהן מעט, וזז על המיטה, מעט קרוב יותר אלי. עיניו עצומות והוא שוב פעם נראה כמו מלאך.
"עוד מעט יש לך יום הולדת לו..", אמרתי ועיניו נפתחו במהירות. "אתה זוכר", הוא חייך מעט והנהנתי במרץ.
"ברור שאזכור. אני זוכר תאריכים של דברים שחשובים לי."
"ואיך בדיוק היום הולדת שלי אמורה להיות דבר שחשוב לך?", הוא שאל. העברתי את ידי משיערו אל לחיו, מלטף מעט עם אגודלי את כרית הלחי שלו.
"ובכן, אתה חשוב לי. אם לא היום הזה, לא הייתי מכיר אותך. ואז הייתי הארי עצוב יותר. ותינוקי יותר. והייתי נשאר אידיוט כמו שהייתי לפני שהכרתי אותך.", אמרתי והוא הסתכל עלי מבולבל. כשקלט את הסיטואציה, הוא התרחק במהירות, כמו חתול מבוהל. והבנתי, שחציתי את הגבול. אני מגזים יותר מדי. לואי אפילו לא יודע על הנטייה המינית שלי.
"אני הופך אותך לשמח? אני.. שיניתי אותך? א-אתה בחיים לא היית אידיוט!", הוא ענה בסערה.
"כן, אתה שינית אותי. ורק לטובה. בזכותך אני אדם.. בוגר יותר. בזכותך אני גאה להיות מי שאני, למדתי להיות גבר. וכן, הייתי ואולי אני עדיין אידיוט. אבל למדתי שלהיות חכם בא בכמה דרכים ולא, לא צריך בשביל זה תעודות. אני מודה לך על המון דברים לואי. בעצם, על הכל. תודה שהכרתי אותך. תודה שאתה אתה.", אמרתי. לפתע, דמעות החלו לנזול מעיניו. הוא ישב על ברכיו במיטתי, גבו נפול ושיערו על פניו.
"לעזאזעל, לו. לא התכוונתי שתבכה.", אמרתי ובמהירות התקרבתי אליו. 'לעזאזעל קו אדום', חשבתי לפני שחיבקתי אותו בחוזקה.
"אני מחבב אותך הארי", הוא אמר וליבי נעצר.
"תודה על זה שאתה החבר הכי טוב שלי, אני באמת מודה לך על כך.", הוא המשיך ועם המשפט הזה, גם נשימתי הקטועה המשיכה.
'כולם סטרייטים עד שהם פוגשים את הארי סטיילס', נזכרתי במשפטו של נייל.
טוב נייל, כנראה שכולם. חוץ מלואי.
כשלואי בין זרעותיי, וכך אנו נמצאים עד אור הבוקר, אני כבר החלטתי מה תהיב מתנתי.
--
שאלת הפרק
אתם שמים לב לשינוי בהתנהגותו של הארי? מה לדעתכם הארי יביא ללו במתנה?
אשמח אם תגיבו את דעתכם/דברים לשיפור/שימור:)
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Romance"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
