בדרך לבית של זאין וליאם, פאניקה(לואי)
עמדתי בכניסת בניינם של זאין וליאם והתנשפתי בכבדות, משום מה זכרתי שביתם קרוב יותר לסופר. הקשתי את הקוד לפתיחת דלת הבניין בלחץ, דואג להארי. זאין ניתק לי ולא ענה לי כשהתקשרתי אליו בדרכי לשם, והוא גרם לי לחשוש אף יותר.
עליתי את הקומה הראשונה בזריזות, והגעתי לפתח דלתם מתנשף אף יותר.
"זאין תפתח לי!", צעקתי מבחוץ, כשהוא לא פתח את הדלת אחרי הדפיקות הרבות שלי. כשהדלת נפתחה, התפרצתי לבית והסתכלתי מסביבי, "איפה הוא??", שאלתי לחוץ, מה לעזאזל קרה להארי?
"הוא בחדר שלנו- ליאם איתו", הוא אמר והלך, מסמן לי לבוא בעקבותיו. הלכתי בצעדים גדולים, רואה את נייל ליד הדלת, לפני שפתחתי את הדלת הסגורה במהירות.
"מה..", לקחתי צעד קטן אחורה, מנסה להבין את הסיטואציה. הבטתי על החדר, סורק את הנרות הדולקים ועלי הכותרת הצהבהבים שמפוזרים בשירירותיות.
הארי עמד באמצע החדר בחולצה מכופתרת לבנה ושיער פזור ומסודר לאחור וחיוך חושף שיניים ומבליט גומות נמצא על פניו.
"ה-ארי", הרמתי את שכמותי והנדתי בראשי, רטיבות עלתה לעיניי במהירות, מה הוא עושה? זה.. מה שאני חושב שזה? ליאם כיסה את פיו עם ידו וחייך בשקט.
"לו", הוא לחש והתקרב אלי. הוא תפס את ידיי בידיו, עוטף אותן ומעביר את אגדולו במעגלים.
"אתה", הוא לחש.
"שינית אותי".
"ואת חיי, את השגרה שלי, את הנורמות שלי."
"הארת את חיי מהרגע בו נכנסת אליהם, היית הקרן אור בשדה החושך שלי. ומהרגע הראשון, ששמעתי את המבטא הבריטי והכבד שלך, את החוצפה התמימה, שראיתי את המבט האבוד שרדף את פנייך.. ידעתי שלא אפסיק עד שתהיה שלי. עד שאהיה שלך.", הוא אמר והשפיל מבטו במבוכה. הפכתי את ידינו, כך שהחזקתי את ידיו בחוזקה.
"ומאז כשזה קרה, אני ידעתי- שלעולם לא ארצה שזה יהיה שונה. אתה החתיכה החסרה שהייתי זקוק לה בחיים שלי. לואי, אני זוכר כל זיכרון איתך. מהפעם בה בילינו בקניון בכדי לקנות חליפה לחתונה של דודתך, לפעם הראשונה בה אמרת לי שאתה אוהב אותי ועד למשברים שרק חיזקו את הקשר שלנו."
"כל אלה גרמו לי להבין.. שאני אוהב אותך יותר מדי וקשה לי לחשוב שיש סיכוי אי פעם שאני לא אהיה זה שאקום לצידך בבוקר, זה שיאסוף את הכאב שלך וזה שיחלוק את השמחה שלך."
"ואני רוצה להיות.", הוא נאנח והניד בראשו לפני שהרים את מבטו בחיוך וכרע מטה.
"לואי וויליאם טומלינסון, תסכים לחלוק איתי את שארית חייך?", הוא שאל והושיט למולי את הטבעת הנאה. החדר דמם, נשימותיהם של ליאם, נייל וזאין כמעט ולא נשמעו, אלא רק הנשימות המהירות של הארי ודפיקות הלב החזקות שלי. הנדתי בראשי כשדמעות החלו לרדת במורד לחיי.
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Storie d'amore"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
