Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)

18

חבר טוב, בת זוג. בית החולים, 12:40PM(לואי)

"אני מצטער שלא אמרתי לך קודם."

"אתה אמור. לא ענית לי לפאלפון, ודאגתי לך..", אלינור אמרה והתכופפה כדי לחבק אותי.

התנתקנו מהחיבוק ועינייה נעצרו על גופי.

"הג'אקט קצת גדול עליך, לא ככה?", היא גיחכה.
גירדתי בעורפי והנהנתי.
"הוא.. לא שלי. הארי הביא לי אותו", לחשתי, קצת לחוץ מתגובתה. היא קפאה לשנייה ואז הנהנה.

"אז הוא היה פה.."

"כן. הוא היה."

"מה, אתם החברים הכי טובים או משהו?", היא שאלה ופערתי את עיניי.
מה הארי בשבילי באמת? הוא לא חבר טוב, הוא כבר כמו אח. איך הגעתי למצב הזה? בחיים לא הייתי מתחבר למישהו כמוהו. הוא.. שונה. הוא לא סגנון האנשים שהייתי מסתובב איתם בעבר ובטח שלא סגנון האנשים שאני מסתובב איתם בהווה. ובכל זאת, נהיינו קרובים ואני אפילו לא זוכר איך כל זה התחיל.

"כן. הארי הוא כמו אח שלי", קבעתי והיא גילגלה עיניים.

"כן, אם הייתם כאלה קרובים, היית צריך לדעת עליו פרטים בסיסיים", היא סיננה וקירבתי את גבותיי. מה זאת אומרת?

"טוב לו, אני צריכה ללכת, יש לי משמרת. תדבר איתי כשתגיע הביתה", היא נשקה לשפתיי ויצאה מהחדר, מותירה אותי מבולבל.

"האז, אמ.. מה קורה?"

"הכל בסדר, סתם בבית. אתה צריך משהו?", הוא ענה מהקו השני של הפאלפון.

"כן", נאנחתי, "אמ.. תוכל, אם זה לא יכביד עליך, לבוא לקחת אותי?..", שאלתי, קצת מפחד מהתגובה שלו.

"ברור לואי, אני שתי דקות יוצא אליך, להתראות", הוא אמר וניתק.

"ביי גם לך.. ה-האז"

פריקה נפשית, הפתעה(הארי)

"סיימתי לחתום על הטפסים, אפשר ללכת..", לואי אמר והתקדם לפני. הנהנתי אף על פי שלא יכל לראות זאת.

"לואי הכל בסדר?", שאלתי לחוץ, כשאנחנו מתיישבים ברכב.
הוא חגר את עצמו והסתכל על ידיו, שהיו מונחות על ירכיו.

"לא כל כך. אני.. אני לא כל כך מרגיש טוב.", הוא אמר והעביר יד בשיערו.

"מה? ב-בוא!, עדיין לא נסענו, בוא בקש שיעבירו אותך בדיקות, תצא מהאוטו לואי, זה יכ-"

"זה לא פאקינג זה הארי", הוא אמר בקור ונעצרתי. "אתה בטוח? אין שום בעיה לעלות למ-"

"אמרתי שזה לא פאקינג זה!", הוא צעק, מרתיע אותי מעט אחורה. הנהנתי באיטיות, מתבייש להסתכל עליו. חגרתי בחזרה והתחלתי לנסוע בשקט.

"עשיתי משהו?", לחשתי, כשסיימתי להחנות את האוטו בחניית הבניין.

לואי הרים אלי את עיניו וגבותיו התכווצו.

"לא הכל קשור אליך, אתה יודע", הוא סינן. "תודה על ההסעה", הוא אמר בקור ויצא מהמכונית, מתקדם במהירות לבניין ומשאיר אותו מבולבל.

בר, התמסטלות 22:57PM(נייל)

"היי האר! מה קורה?", התיישבתי על הבר לוגם מכוס הקולה שלי. הארי ניגב כוס זכוכית ולא שם לב לקיומי.

"הארי?", שאלתי מבולבל. הוא הרים את מבטו אלי, והיה נראה כאילו באתי משום מקום ולא עמדתי כאן במשך שלוש דקות.

"נייל? מה קורה?", הוא שאל וגילגלתי עיניים.

"זה בדיוק מה ששאלתי אותך, מה הוא עשה עכשיו?", שאלתי והוא פער עיניו. "הוא? מי זה הוא?", הוא שאל בלחץ ולגמתי מהקולה.

"הוא, זה.. אתה יודע, הוא.", אמרתי מכוון את עיניי ללואי, שהיה בצידו השני של הבר. הארי סובב את ראשו וכשראה אותו הוא הרים צלחת ושם אותה לצד ראשו, מסתיר את עצמו.
"אני מניח שלא הבחנת בכך שהוא פה..", סיננתי והוא הנהן בהאנחות כבדה.

"הוא.. הוא התהפך עלי. הייתי אתמול בבית החולים, כי הוא היה שם, ואז היום הוא ביקש שאחזיר אותו, ועשיתי את זה. אבל הוא פשוט כעס עלי, ויצא עלי, אנ- עשיתי משהו?? הוא אמר לך אולי? לזאין? בטח לליאם. למה הוא עשה את זה?.. זה בגללי? טוב, מן הסתם שזה בגללי. הוא לא היה יוצא ככה על אלינור.. לעזאזעל, נייל. הוא צעק עלי, ואני הרגשתי את הלב שלי מתכווץ. יכולתי להשמע אותו נשבר, ואני מתכוון ללואי. הוא היה נראה כל כך עצוב ופגיע ואני לא יודע מה עש-"

"-זה לא אתה הארי", אמרתי והוא גלגל עיניים.

"זה חייב להיו-"

"לא. זה לא. זה שיש לו פאקינג בעיות כעס לא אומר שזב באשמתך. אתה צריך לעזוב את זה. הוא לא עושה לך טוב. אני.. יודע הארי, הרי דיברנו על זה. אבל.. תעזוב אותו, יש עוד כל כך הרבה- אתה יודע.. הוא סתם זבל. אידיוט שלא יודע להעריך מה שיש לו. לא היית צריך לקחת אותו. לא מגיע לו יחס כזה-"

"-אל תגיד את זה. הוא פגוע, קרה לו משהו. הו- אנ-, זה בטח לא בכוונה.. אתה מבין?..", הוא העביר את ידו לאחור בשיער וגרם לי לתהות. מה פיספסתי שהוא גרם לו לפול כל כך חזק?

"נייל", הוא קרא בשמי, והעלתי את ראשי בשאלה.

"תלך אליו בבקשה. תבדוק שהוא לא שותה. היה לו חשד לזעזוע מוח, זה מסוכן מדי שהוא ישתה.. אלינור לא כאן, ואני לא.. אני מפחד להתקרב אליו ולפגוע בו שוב.. אז בבקשה, אני יודע שאתה לא מת עליו, אבל תשמור עליו, בשבילי."

הנהנתי, וקמתי.
ללואי באמת לא מגיע את הארי ולהארי לא מגיע היחס הזה.

-

שאלת הפרק;
מה קרה ללואי לדעתכן? הארי ולואי- כן, או לא?

שבוע טוב!