חזרה הביתה, שדה התעופה, ירידה מהמטוס(הארי)
נגשתי אל המסוע וחיכיתי שהמזוודות שלי יגיעו. רגלי קפצה מעלה ומטה בחוסר סבלנות, עד שהצבע הכחול של המזוודה שלי נגלה לעיניי. חייכתי לעצמי והתקדמתי כדי לקחת את המזוודה.
כשהפלאפון שלי רוטט בכיס, סוף סוף מקבל את ההודעות שנשלחו במהלך הטיסה, אני מזהה את נייל מחכה. החיוך שפרוש על פני נמחק לאט, כשנייל הביט בי ברוגז. מה קרה לו?
התקדמתי קצת יותר במהירות, רוצה כבר לחבק אותו ולהגיע הביתה, אך ככל שהתקדמתי, שיער שחור עם פס בלונדיני מוכר נגלה לעיניי. ניק.
"ה-היי-"
"-הארי!", ניק צעק ותקף אותי בחיבוק. בלעתי את רוקי בחוזק לפני שנערתי את הראש שלי, אנחנו בקטע, אני לא אמור להתנהג ככה. זה לא מגיע לו. חייכתי וטמנתי את ראשי בעורפו, מחזיר לו חיבוק.
"כ-כן", נייל השתעל והתנקתי מניק במבוכה, קופץ על הבלונדיני שנאנח וחיבק אותי
הרגשתי את חיוכו נמתח וחייכתי גם.
"אני ממש עייף", סיננתי ונאנחתי. ניק חייך אלי. הוא לקח את המזוודות שלי ונתן לי דחיפה קטנה קדימה. "אז יאללה, מתוק, בוא הביתה".
נייל היה מופתע לא פחות ממני. חייכתי והסתכלתי על הרצפה, הרגשתי משהו בבטן. הוא אמר 'הביתה', זה ממש כמו פעם. אולי זו לא הייתה טעות לחזור ליו אחרי הכל ולתת לו צ'אנס נוסף, אחרי הכל הוא גורם לי לשכוח את לואי. אוי, לואי.
הבניין של הארי ולואי, מעלית, מביך, 15:37PM(לואי)
"לעזאזעל, בשביל מה הייתי צריך את זה. הייתי יכול להשאר בדירה המשותפת עם מייקל, ואז הוא היה עושה הכל ולא הייתי מוצא את עצמי נסחב עם שבע שקיות מהמכולת לביתי, ברגל.
נאנחתי בעצבים כשהגעתי לדלת הבניין, "כוסעמק", סיננתי כשהבנתי שאני צריך להוריד את השקיות בכדי להקיש את הקוד. שמעתי מזוודות נגררות והסתובבתי לאחור, רואה את הארי.
שיערו היה אסוף לפקעת קטנה, והוא היה נראה מופתע ומעט מפוחד לראות אותי. הירוק שבעיניו זהר, והרגשתי רע עם עצמי, לעזאזעל אני מתגעגע לאידיוט ההומו. נשמתי נשימה חדה, 'עכשיו, אני צריך לבקש סליחה.' הצבתי לעצמי והדבקתי חיוך קטן על הפרצוף.
"ה-"
"הארי, שכחת את זה!", שמעתי קול של בחור. 'שימות', חשבתי. באיזה עולם נראה לו שהוא חי שהוא מפריע לי לדבר?
שמוק.
בחנתי את הגבר הגבוהה אפילו יותר מהארי, גופו היה מפותח ושיערו השחור שהתקשט בפס בלונדיני הפך אותו לאחד הנראה קצת כמו של ילד רע. עיניו היו הייזל. תמיד קינאתי באנשים עם עיני הייזל.
באתי להניח את השקיות אך היד של הארי עצרה אותי. "א-אני אעזור לך", הוא מלמל והקיש את הקוד, פותח את הדלת לרווחה ונותן לי להכנס.
הסתכלתי עליו בהיסוס, להגיד משהו? לא להגיד?
לעזאזעל, ניערתי את הראש שלי ונכנסתי מבלי לומר דבר. כשהבנתי שבכל זאת אצטרך להוריד את השקיות בכדי להזמין את המעלית, קיללתי בשקט.
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Romance"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
