בוקר, התחלות חדשות והבטחות(הארי)
"בוקר טוב בייב", קול קרוב ומוכר נשמע, והרגשתי ליטוף נעים בשיער. פקחתי את עיניי מעט, הראש שלי מסוחרר וכשאני רואה את ניק מולי, אני נזכר ברוב המאורעות אמש.
"נ-ניק, לא עשינו משהו.. נכון?", שאלתי לחוץ מעט, משחק בשמיכה הדקה.
"ל-לא.. לא הייתי עושה שום דבר שלא תרצה,שום דבר שאתה לא במאה אחוזים של הכרה", פרצוף מודאג ומעט פגוע עלה על פניו. הנהנתי אליו וקמתי מהמיטה לכיוון השירותים.
"תבוא אחר-כך למטבח, הכנתי ארוחת בוקר", הוא חייך אלי וחייכתי אליו בהערצה. ניק תמיד היה הבשלן הטוב.
באתי למטבח, מתיישב על האי שלי. הוא הכין את החביתה האהובה עלי- חביתת גבינה צהובה. הוא חתך גם סלט, שם כמה לחמים פרוסים ובצד ראיתי קרואסונים, שכבר יכולתי לזהות שהם מהמכולת למטה, כנראה שהוא ירד וקנה אותם. הוא מזג לשנינו מיץ לימונענע. ליקקתי את שפתיי, מחכה בקוצר רוח להתחיל לאכול. זה נראה כל כך טוב.
"אל תמתין יותר מדי, אהוב", ניק אמר. הסמקתי מעט, גם לאור הכינוי שנתן לי וגם מהעובדה שבטח אני נראה בעיניו חסר סבלנות.
לקחתי לעצמי אוכל והתחלנו לאכול.
"אני מניח שאני אלך עכשיו", ניק חייך וחייכתי אליו בחזרה, מהנהן בקטנה. רוב הארוחה עברה בשקט, אבל שקט מאוד נעים.
"אני.. אני מקווה שאי פעם, הארי, תוכל לתת לי הזדמנות שנייה. זו בקשה ענקית, אני יודע שרוב הסיכויים שזה בחיים לא יקרה, אני יודע שפגעתי בך כל כך, שהאמון שלך בי נעלם, אבל אני מבטיח לך, אני למדתי כל כך המון מהטעות האידיוטית הזאת, אני יודע מה הפסדתי, אני יודע כמה הייתי צריך להעריך אותך הרבה יותר. אבל אתה יודע, כמה שתפסתי ממך. שהייתי ואני עדיין מוכן לעשות הכל בכדי שתהיה שמח ומאושר. אני.. אני עדיין אוהב אותך הארי", הוא אמר ונשם עמוק. "אוהב אותך, מאוד".
הסתכלתי עליו, חושב על כל הרגעים שלנו יחד. לעזאעזל, אני מתגעגע אליו.
"בנתיים נשאר ככה, א-אני אחשוב על זה", אמרתי בפזיזות. יופי הארי, אתה צעד אחד קרוב יותר לפגיעה נוספת.
אני אפילו לא בטוח מה אני מרגיש אליו, אני.. אני חושב שהתגברתי עליו, אני בטוח. אני יודע שאני מאוהב. אבל, אני מאוהב בשכן הקטן המניאק והמתוק שלי, ולא בו.
החיוך של ניק היה כל כך גדול, ולרגע אחד הרגשתי רע שאני נותן לו מלא תקוות.
"להתראות", חיבקתי אותו ופתחתי בשבילו את הדלת. הדלת של לואי הייתה פתוחה והלב שלי התחיל לדפוק במהירות.
ניק הלך למעלית, ואני נשארתי לרגע במשקוף דלתי. משהו בי כל כך רצה שהוא יצא ויראה אותי, ומשהו אחר לא רצה לראות אותו בכלל. אני כל כך מסוקרן, אני רוצה לדעת אם גם הוא פגוע כמוני, אם גם הוא מתגעגע ומתחרט.
"מותק, אני זזה!", שמעתי את קולה של אלינור. צמרמורת מגעילה עברה בי, לפני שסגרתי במהירות את הדלת. איכס.
הבית של ליאם וזאין, התחלה(הארי)
"וזהו בערך..", סיימתי לדבר, משחק באצבעותיי. "הו, הארי..", זאין הניח על כתפי את ידו בצורה מנחמת.
"יעבור לו. אל תדבר איתו. אם אתה רוצה גם אנחנו לא נדבר איתו. נעשה עליו חרם עד שהוא יחזור לדונקאסטר!", ליאם התפרץ וזאין נזף בו.
" זה ממש לא הפתרון. הם פשוט צריכים להרגע קצת, שניהם", זאין אמר והנהנתי.
"יש לו יום הולדת עוד שבוע, בערב כריסמס.. לעזאזעל, קבענו שהוא יבוא איתי לאמא שלי.", נאנחתי וליאם, שהיה בעמידת ראש, נפל הצידה והסתכל עלי.
"יש ללואי יום הולדת???", הוא התפרץ והנהנתי באיטיות.
"אני לא אאחל לו מזל טוב, בשביל שתדע שאני אוהב אותך יותר הארי", ליאם אמר וגיכחתי בעוד זאין מכה את ראשו.
"מה איתכם?", שאלתי, מדבר על האירוסים הטריים. זאין וליאם הסתכלו אחד על השני, נראים כל כך מאושרים וכאילו הם שכחו שאני פה.
"לא יכל להיות יותר מושלם.", ליאם אמר וחייך אל זאין.
"אולי אם ליאם היה מקשיב לי ועוזר לי בבית, היה יכול להיות מושלם אפילו יותר!", זאין סינן וליאם שריברב שפתיים, זורק על זאין כרית.
"אני שמח. ליאם, יש לנו משמרת עוד שעה, נפגש", אמרתי ויצאתי מביתם.
הלכתי ברגל לבית שלי, שהיה במרחק לא גדול כל כך.
הרחוב היה יפה. הכל היה מקושט לכבוד הכריסמס, והאווירה הרגישה כל כך נקיה וקסומה.
עברתי ליד חנות מזכרות יפהיפה, והחלטתי להכנס.
"היי", ניגשה אלי בחורה צעירה ושאלה בקול ביישני, "אתה מחפש משהו מיוחד?".
"אני מחפש מתנה לחבר קרוב", אמרתי מחייך, ואז מוריד אותו במהירות. אני לא מאמין שאני חושב עליו גם שהוא מתייג אותי כמשהו רע.
"יש לך כיוון למשהו?", היא חייכה וחשבתי לשנייה.
"כן! יש לכם תקליטים??", התלהבתי כשמצאתי את המתנה המושלמת. הנערה הנהנה והובילה אותי למדף התקליטים. "איפה זה.. איפה.. ממ.. הנה!", אמרתי כשמצאתי את תקליט של הלהקה האהובה על לואי, the fray.
הלכתי לקופה ושילמתי בזריזות, באתי להתסובב בכדי לצאת אך הנערה עצרה אותי.
"חכה. אמ..", היא הסתכלה לריצפה והסתכלתי עליה, מבולבל.
"למען האמת, אתה.. נראה ממש טוב ואתה נחמד ממש, הייתי שמחה שתצא איתי מתישהו", היא אמרה במהירות והופתעתי לטובה. היא הייתה נראת ממש ביישנית ולא חשבתי שהיא תעשה צעד נועז שכזה.
"את מדהימה, ואני ממש מעריך את זה..", חייכתי אליה, "אבל?, כי יש אבל, אני מרגישה אותו", היא חייכה בביישנות.
"אבל.. אני אוהב בנים", חייכתי אליה והיא הנהנה במהירות.
"סליחה שהבכתי אותך ככה!! אני מצטערת כל כך-"
"-זה ממש בסדר, זה אפילו מחמיא. אל תפסיקי, בנים מעריכים את זה ממש, ואני בטוח שבקרוב תמצאי מישהו, ואני יודע שהוא יזכה", חייכתי ויצאתי מהחנות.
בהחלט מרגישים את הכריסמס באוויר.
--
שאלת הפרק
הארי צריך לתת לניק צ'אנס נוסף? לואי חושב על הארי ועל ה"ריב"?
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Romance"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
