שקט,חוצפה ולואי(הארי)
בזמן שאנחנו על הבר מחכים לשתייה שהזמנו, כולם שקטים והמצב מביך.
הבריטי הקטן, העונה לשם לואי, הוא חבר של בן דוד של זאין.
זאין, ליאם ונייל אמרו שהוא עבר באיזור והם הציעו לו לבוא גם.
זה מאוד נחמד מצידם, אני אוהב את החברים שלי.
"הנה השתייה שלכם", הברמן הגיש את השתייה וקרץ אלי. הרגשתי את המרפק של נייל נתקע בי והוא חייך.
"כל הכבוד אחי, הצלחת להשיג כמה נקודות אצלו", הוא אמר וזאין הנהן.
"מ-מה? מה הצלחתי? אבל בכלל לא ניסיתי", אמרתי מבולבל.
הסתכלתי על לואי שהיה מאחורי זאין והיה בשקט עד עכשיו.
קמתי אליו והתיישבתי לידו. הוא הרים את מבטו אלי ו-
שיט? שיט! איך הגעתי לכאן? מה עשיתי? למה אני יושב מולו לבד? מה אני אגיד לו? למה אנ-
"מה?", הוא סינן, "רוצה פוסטר?", הוא הוסיף ושתה מהבירה שלי.
"ז-זאת הבירה שלי", אמרתי מבולבל והוא נעץ בי מבט.
"ו?"
"א-אה לא, כלום ושום דבר. פשוט, תהיתי, אתה יודע, באת עם זאין וליאם והם נפגשו אית- כאילו אתם, שלושתכם, נפגשתם איתי ועם נייל, אבל אתה לבד בצד וחשבתי, למה? כאילו, אתה יכול לשבת איתנו ולדבר ולהכיר את נייל שהוא באמת בן אדם מדהים ובטח לך, לזאין ולליאם יש המון על מה לדבר ו, כן..", אמרתי מובך, מרגיש שדיברתי יותר מדי.
"ומה איתך אה?", הוא אמר וכיווצתי את גבותיי, "מה איתי?"
"למה אתה דואג שאכיר את כולם ואותך לא? אתה פוחד ממני? ממ.. מותק? נעלבת ממה שקרה קודם?", הוא בחן אותי וגמעתי את רוקי בלחץ.
"ל-לא פשוט אני לא... כזה- מעניין", אמרתי וטפחתי לעצמי על השכם, זה היה הדבר הנכון להגיד!
"מה שתגיד", הוא נופף בידו כביטול של דבריי והלך להתיישב ליד נייל, במקומי לשעבר.
"למה זה לא הלך טוב?", מלמלתי לעצמי ונאנחתי.
למה כל כך קשה לי להתחיל שיחת חולין?
הסתכלתי עליו, הוא מדבר עם נייל ומדי פעם לוגם מהבירה,שלי. אני מקווה שהוא חושב שאני בסדר.
התקדמתי לכיוונם והתיישבתי לידו, הוא העיף אלי מבט חטוף וגלגל את עיניו.
על מי אני עובד? הוא חושב שאני איזה אידיוט, ואני לא יכול שלא להאשים אותו.
גם אני חושב שאני אידיוט. הנה, אפילו לשיחה נורמלית עם חברים שלי אני לא יודע איך להכנס.
אף פעם לא הייתי טוב בלימודים, אני אומר רק דברים שטותיים..
הסתכלתי על הרצפה, בוהה בה ומתופף מדי פעם על רגליי.
'אני רק רוצה להיות כמו כולם', חשבתי,והסתכלתי על רחבת הריקודים, כולם רקדו יחד כאילו והם מכירים שנים, אפילו שרובם הכירו רק הלילה וכנראה שלא ייפגשו יותר בחיים.
נשמתי עמוק, והקשבתי לשיחה של נייל ולואי, הם דיברו על המשחק כדורגל אתמול, ראיתי אותו יחד עם נייל, אני אוכל להצטרף לשיחה.
חיכיתי לזמן הנכון להגיד משפט, אך כל פעם חששתי,מה אם אטעה? אם המשםט שלי ישמע שגוי?
נאנחתי ונשענתי אחורה, לא היום הארי. לא היום.
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Roman d'amour"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
