Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)

12

"הארי?", שמעתי את קולו מבעד לפאלפון. 

"נ-ניק.. היי", לחשתי. "הארי קרה משהו?, למה אתה מתקשר אלי?".

"לעזאזל אני.. אני ממש מתגעגע אלייך.. אני חשבתי שהתגברתי עליך, אני אפילו חשבתי שמצאתי מישהו והמשכתי הלאה אבל.. טעיתי.. כל כך טעיתי.. אני מתגעגע לטעם של השפתיים שלך על שלי, אני מתגעגע לריח שלך.. למגע של ידייך על עורי.. ל-"

"-שיט הארי", הוא נאנח. "אל תעשה לי את זה, לא שאני כזה רחוק. לא אחרי שהבטחתי לך להתרחק", הוא מילמל. 

"אתה לא חייב להיות כזה רחוק." שתקתי. "אתה יכול לבוא אלי. אני מתכוון, אתה.. יכול?".

"ה-הארי.. ", הוא שתק. "כמובן שאני יכול.  אני אהיה אצלך עוד רבע שעה. אוהב.", ועם זאת הוא ניתק. 

מה אני עושה? מה לעזאזל אני עושה?

הסתכלתי על עצמי במראה, נראתי רע. ממש רע.

פיזרתי את שיערי במהירות, מרטיב אותו קצת בכדי שלא יהיה נפוח. אז מה אם לואי אומר שמכוער לי פזור. ניק אוהב אותי ככה. 

לבשתי טרנינג אפור וחולצת טריקו קצרה ולבנה. שטפתי את פניי במהירות, ושמתי עלי בושם מרענן. הפעם, כשהסתכלתי במראה, עוד איכשהו נראיתי חי יותר.

סידרתי במהירות את הבית, שלא היה כזה מבולגן, ואז דפיקות בדלת נשמעו.

"אוקיי.", נשמתי ופתחתי את הדלת. 

השכן המתולתל, 1:02AM(לואי)

"את יכולה לשבת", חייכתי והיא התיישבה בביישנות על הספה.

"אני מצטערת שאני ככה", היא צייצה והסתכלתי עליה. "אני בחיים לא זרמתי עם מישהו עד לבית שלו, אני מרגישה מופקרת עוד מבלי לעשות כלום", היא לחשה. (אבל חיים שלי למה את חושבת שתעשו משהו? ה.כ)

"אני לא הולך לעשות איתך כלום", גירדתי בעורף והיא השפילה מבט. "אני מתכוון, אנחנו עדיין לא מכירים בכלל", חייכתי והיא הנהנה. "מה שנעשה, זה נאכל פופקורן ונראה את כל סרטי שְרֵק עד שתירדמי בין ידיי", אמרתי בקלילות, מכניס את הפופקורן למקרו. היא הרימה מבט במהירות והייתה נראת לחוצה. "אני.. הולכת לישון כאן?". הפנים שלה היו נראות כל כך לחוצות ולא יכולתי לעמוד בזה, התפרצתי בצחוק, מבהיל אותה מעט.

"אל, את תעשי מה שבאלך. אני התגעגעתי לישון כשיש מישהו בידיים שלי, אבל אני לא אחזיק אותך כאן בכוח.", חייכתי אליה והמשכתי לגחך לעצמי.

"אני כל כך מביכה, סליחה. לא רק שאני זרמתי עד לבית שלך, גם מה שהמתולתל הזה אמר הלחיץ אותי מעט.", היא הודתה וצחקקה. פני הפכו בין רגע לרגוזות, עדיין לא  מבין מה נכנס בהארי ולמה היה חייב להגיד דבר כלכך לא נכון ושטותי? 

"אני מכיר את הבן אדם חודש וחצי, הוא לא ממש יודע עלי כלום.", נשפתי בעצבים. "הוא חבר של חבר, והוא עבר לכאן לא מזמן, לדירה שממול.", צליל המיקרו קטע את השיחה, וקצת שמחתי שלא אצטרך לדבר על הארי יותר. העברתי את הפופקורן לקערה, מגיע אל אלינור ומעיף עליה אחד. היא מצחקקת ובתגובה מתחילה לדגדג אותי. 

"פאק אלינור די", צחקתי כל כך חזק והבטן שלי כבר כאבה. "פאק אלינור!".

הסחות דעת אבל אני רוצה אותך(הארי)

פתחתי את הדלת וניק עמד מולי, ריחו המוכר מגיע אלי וזרועותיו נשלחות אלי ומחבקות אותי חזק. 'פאק אלינור די', שמעתי מהדירה של לואי ועיניי נפערו. חתיכת ילד מופקר, כל כך מהר?

התנתקתי מניק, מסתכל עליו  לשנייה אחת. נשמתי עמוק, מניח את ידי על עורפו ומתקרב אליו לאט עד שאני מטיח את שפתיי על שלו. הוא היה מופתע, אך התעשת על עצמו במהרה והתחיל להגיב בחזרה.

הגענו כבר אל הספה כשניק מעלי כרגיל. הוא ניתק את שפתיו משלי, מוציא ממני יבבה. הוא מוריד את חולצתו במהירות כשאני מתנשם מתחתיו. העברתי את ידי על בטנו השרירית והוא חייך אלי, מחזיר את שפתיו על שלי, איפה שהן מרגישות כמו בבית.

ניק המשיך בשלו, אבל אני אבדתי במחשבותיי. המון זמן לא ראיתי את ניק. והמון זמן שלא שכבתי עם מישהו. אם לומר את האמת, ניק הוא היחיד שהגעתי איתו כל כך רחוק. אני אחר איתו. הוא מוציא ממני צד שאף אחד אחר לא מכיר. עד לא מזמן, גם הייתי בטוח שאני לא רוצה שאף אחד יכיר. אבל עכשיו.. יש מישהו אחד, שגם כשאני נמצא במצב הזה הוא לא יוצא לי מהראש. הרגשתי את לחיי מתחממות מהמחשבה שלואי יכל להיות זה שמעלי עכשיו. הרגשתי מובך שחשבתי על זה. אבל יותר מזה, הרגשתי מובך שבאמת רציתי את זה. אפילו שידעתי, לואי לא גיי. 

"אתה אוהב את זה, נכון בייב?", ניק העיר אותי מהבועה ששקעתי בה. הנהנתי וחייכתי חיוך קטן, מרגיש איך בשניה כל האש נעלמת. אני כבר לא אוהב את ניק. אני יודע את זה. ידעתי את זה מהרגע ששמעתי את לואי לאלינור והבנתי שהשם שלי מתאים שם טוב יותר. לחיי התחממו עוד יותר, כבר לא לקחתי חלק בפעולה המינית הזאת. שכבתי על הספה, מחכה שניק יסיים ואוכל לשקוע בשינה עמוקה עם חלומות על לואי.

-

מצטערת שלא עלה פרק ביום שני, אבל הפרק הזה נראה לי מפצה, 723 מילים רק הפרק! :)

שבת שלום