תאמר לו לא (MaleXMale)

7# - אחותו

שיחה אחת.

בגד אחרי בגד אחרי בגד אחרי בגד, פעם אחר פעם אחר פעם אחר עוד פעם, יום רדף יום ועוד יום.

שיחה אחת.

כן, בסופו של יום זאת הייתה שיחה אחת, אפשרות אחת, הצעה אחת שלא להיות לבד עוד. כמה מילים מפתות ומסנוורות של יו שגרמו לו לאבד את שיווי המשקל ולהישען על דאנקן. או שמא, לנסות להיאחז בו בניסיון להיעמד.

שיחה אחת.

הוא נישק אותו עד שהוא לא הרגיש את השפתיים, ירד לו עד שהגרון שלו צרב ונתן לו לזיין אותו עד שהברכיים שלו רעדו והשריטות התקבעו על המזרן.

שיחה אחת.

החיים בלעדיו לא היו בלתי אפשריים - למען האמת, לנשום בלעדיו היה אפשרי מאוד ולמעשה, שעות העבודה שלו לפעמים הניחו לו לנשום אוויר צח לכמה רגעים. בעצם, לפעמים אולי היה עדיף לו להישאר לבד במקום איתו.

שיחה אחת.

אבל היה משהו מבעית בבדידות, שהוא פתאום הפך מאוד מאוד מודע אליה, שהשיחה ההיא גרמה לו להיות מאוד מאוד מודע אליה. והיה משהו... משהו כל כך מנחם בדאנקן, ללא מילים, לא משנה כמה דפוק הוא היה, לא משנה כמה חולה, לא משנה כמה מעוות. הוא פשוט היה ואנדרו אולי היה צריך את זה קצת משום מה. אולי הוא היה צריך מישהו דפוק כמוהו.

שיחה אחת.

אז הוא הלך אחריו כמו ילד קטן וחסר אונים, נותן לו להחזיק אותו ולמשוך אותו, לנתב אותו אחריו ולגרור אותו פנימה, לתוך החור השחור הזה שהיה המיליונר הפוץ, דאנקן באדמן, המזדיין ההוא, השרירי ששחה בשטרות. הבחור ההוא.

שיחה אחת.

אנדרו התעמעם.

שיחה אחת.

הוא קרס וטבע מתחתיו ושקע בשפתיו ובגופו ובטירוף שלו והכל ביחד.

שיחה אחת.

צנח.

---

אנדרו צנח על המיטה שלו, גופו הרפה קפצץ קלות על גבי הקפיצים של המזרן, והמסגרת חרקה מתחתיו בקול שהזכיר את אלה שהיא השמיעה כשדאנקן קפץ לעיתים לביקורים אצלו. כמובן, לא כל ביקור לווה בצליל הזה - אחרי הכל, דאנקן לפעמים השתעמם מלהשתמש במיטה.

לאנדרו לא היה אכפת איפה הם עשו את זה, היה אכפת לו רק לסיים עם זה כמה שיותר מהר כדי שהוא יוכל ללכת לישון.

הוא מיהר להשיב ולהרים את הפלאפון אל אוזנו, שומע את ההמהום המתוסכל של אחותו מעבר לקו. "אני שוב פה." לפי הנשימה שחמקה מבעד לשפתיה היא נשמעה כאילו היא עמדה לומר משהו, אבל נער השעשועים החדש של דאנקן באדמן החליט שכדאי לו להעביר את ההמשך למסר הקודם שלו: "ואני עומד להתאבד, מירה."