תאמר לו לא (MaleXMale)

32# - תאמר

אזהרה: הפרק מכיל תכנים אלימים קלים.

בנוסף, בבקשה תוודאו שאתם קוראים את האזהרות של הפרק הבא.

בנוסף, בגלל שבפרק הבא זה לא יהלום - אנחנו ממש במרחק של כמה עמודים מ300 עמודים במסמך! זה אומר שאתם, שקראתם עד כה, קראתם בערך בין 550~600 עמודים של ספר רגיל מהסיפור הזה. אז וואו, תודה!

אנחנו מתקרבים לסוף המערכה השנייה של הסיפור מתוך ארבע, אבל עברנו את החצי הראשון של הסיפור. אז הסוף כבר לא רחוק~

נתראה בפרק הבא:)

~~~

ברגע שהמפתחות המקרקשים נכנסו אל המנעול, צעדיו המתלהבים של גריף נשמעו מצידה השני של הדלת. ציפורניו תופפו על רצפת הפורצלן בקצב מהיר.

חיוך כמעט קרע את שפתיו של אנדרו, אבל עד מהרה הוא נזכר במעמד שלו - והחיוך התפוגג בהתאם. העיניים שלו עדיין צרבו מדמעות, הגרון שלו עדיין נותר יבש מהחוויה הטראומטית, והתחת שלו עדיין כאב מ, טוב, אתם יודעים.

הדלת נפתחה, ומצידה השני, כמובן, התנוסס לו הכלבלב הקטן. גריף עמד בדום, כמעט, נושא את עיניו הגדולות אל אנדרו לשני רגעים לפני שקפץ קדימה. הוא זרק את שתי רגליו הקדמיות אל אנדרו, בקושי מגרד את הברך שלו. ולמרות שהוא כמעט נפל, הזנב שלו עדיין קשקש בהתלהבות רבה.

אנדרו פלט אנחה ארוכה לפני שהניח את המפתחות והפלאפון שלו על השידה בפתח הבית. לאחר, כמובן, רכן לצד הכלב, עדיין על מפתן דלת הבית הפתוחה - פעולה שכמובן הכאיבה לאחוריים שלו ושלפה ממנו אנחת כאב ארוכה.

הוא הושיט את ידיו אל גריף, ונטל את הכלב אל זרועותיו לפני שנעמד. בזמן שרגליו המגושמות של גריף ניסו למצוא אחיזה הגונה בבגדיו של אנדרו, בעליו החליט להוציא את המפתח מהדלת ולסגור אותה מאחוריו.

הסלון הריק כמעט הלם בו. הוא לא ידע למה. עכשיו, כשהרעשים היחידים היו הקולות של גריף, שהחליט ללקק את פניו וליבב במחאה כל רגע בו אנדרו לא ליטף את ראשו, היה די שקט. שקט להכאיב, אפילו.

כלומר, כן. היה קצת שקט במעלית. היה קצת קשה בדרך אליה. אבל הפעם זה היה הבית, והוא הרגיש את המשקל של מה שקרה, שוקע מעליו.

יו.

יו הארור.

אנדרו פלט עוד אנחת תסכול ארוכה.

הוא דישש לעבר חדר השינה, עוצר רק כדי להחזיר את גריף הנמרץ אל הרצפה. כל צעד וצעד הבהיר לו יותר ויותר את מה שקרה. ולכל הרוחות, עברו רק דקות ספורות, אבל זה הרגיש כאילו פתאום כל מה שקרה היה סיוט ותו לא.

לכל הרוחות. אם קודם הוא הרגיש רע, עכשיו הוא הרגיש כמו חרא. בעודו פסע לתוך חדר השינה שדאנקן חלק איתו זה למעלה מחודש, הוא פשוט... לא יכל שלא לקלל את עצמו.