תאמר לו לא (MaleXMale)

43# - הזאב הרע

אנדרו, עם חצי חיוך על פניו, התענג על המבט המבולבל של אלפי במקום מסוים. היה משהו ממש משעשע בזוג העיניים התמימות והפעורות לרווחה של הילד, שהסתכלו עליו כאילו בזה הרגע אנדרו ערער את תפיסת עולמו.

בליווי המוזיקה הרועמת שהדהדה ברחבי המועדון, זאת הייתה חתיכת חוויה.

"אני..." אלפי מלמל בשקט - כל כך בשקט שאנדרו נאלץ להישען אפילו קצת יותר קדימה כדי לשמוע אותו כהלכה, גורם לילד להתאבן אפילו יותר למקומו - עיניו המהוססות פונות מטה בביישנות לפני ששבו אל פניו. "אני לא חושב שאני מבין אותך."

אנדרו הטה את ראשו ופשוט העניק לו מבט חצי מובן מאליו חצי מבודח, לא מצליח למחוק את החיוך מעל לפניו, גם עם הניסיונות הכושלים שלו.

אלפי עדיין היה תקוע, מרוח על השולחן ממש למול אנדרו. הנשימה שלו הייתה קצרה ומהירה כשנשף על פניו הקרובות של אנדרו. קמט מוטרד ניצב בין גבותיו. "אבל אני - אבל אני - "

" - צעיר?" שאל בשעשוע, מותח את ידיו קדימה, על גבי השולחן. ממש עד שקצות אצבעותיו היו מנגד לזרועו של אלפי. אלפי, כמובן, נורה לתשעים מעלות. "גיל ההסכמה הוא שש עשרה." הוסיף, מספיק חזק כדי שאלפי יוכל לשמוע אותו מעל לשיר החדש, הקצבי והמאוד לא פוגע בכבוד האישה של עוד זמר פופ. ואפילו מבלי להתכוון לזה, פתאום מצא שקולו הפך חלקלק בלית ברירה. "שמונה עשרה אפילו מוסרי."

אלפי הוסיף והסתכל עליו, בהחלט מוכה הלם. פיו היה פעור בהשתהות, ידיו המתדלדלות ניצבו על השולחן כמו זוג גדול ומגושם של אטריות.

אנדרו הניד בראשו בחוסר הבנה. "מה עם הפרצוף הזה?"

"אני - אני - " ניסה המתבגר, פניו של אלפי מעולם לא נראו כל כך חיוורות. הפנים שלו פתאום היו כל כך לבנות, שאנדרו ממש יכל לראות איך הן האירו את המרחב מסביבו. לקחו לאנדרו כמה רגעים להבין שהוא הפך לנורה אנושית. " - אני לא יודע."

"למה?"

"מה 'למה'?"

"למה אתה לא יודע?" הוא השתומם, סוקר בהנאה את פניו מלאות ההבעה של אלפי. זה היה בידור טהור. "נשמע די ברור." אנדרו משך בכתפיו, גיחוך עדיין על שפתיו. "או שאתה רוצה להזדיין, או שאתה לא רוצה. מה זה?"

במקום להגיע למסקנה מנחמת, עם זאת, הנורה שהייתה פניו של אלפי החלה להיצבע באדום.

אנדרו פלט כמה נביחות צחוק כל כך קשות, שהוא נזרק אחורנית, על גב הכיסא שלו. "אלוהים, אני יכול לראות את המוות המוחי שלך מכאן." החזה שלו רעד תחת גלי הצחוק. "בחייך, זאת לא שאלה מסובכת." החיוך על פניו היה כל כך גדול, הוא יכל ממש להרגיש את צדי פיו כואבים בתגובה. "ורק שתדע, יש הרבה הטבות ללשכב איתי."

המשפט האחרון, לא משנה שנאמר בחיוך, גרם לפניו של אלפי לעטות גוון ירוק. ולא, לא היה לזה קשר לנורות המהבהבות על גבי הרחבה מאחוריהם.