תאמר לו לא (MaleXMale)

18# - מבוטל

הוא תכנן לרדת מהמכונית, אבל במקום החגורה שהוא התיר זה מכבר, ידיים התהדקו באחת מסביב למותניו. אנדרו פלט נשיפה עמוקה בעוד רגליו התנתקו מעל לקרקע; הוא מצא את עצמו נגרר בחזרה לתוך מכונית המנהלים. "אתה לא באמת צריך את העבודה הזאת." דאנקן אמר, פולט את דבריו ישירות על אוזנו. "אתה יודע את זה, נכון?"

אנדרו גלגל את עיניו בחוזקה, משחיל את ידיו בין אלה של דאנקן ומנסה להתיר את האחיזה הנוקשה שלו. ברקע, הוא ראה את השלט הזוהר של הבר המוכר, ברור להחריד בחשכה הגדולה של הלילה. "ביי, דאנקן." סינן.

דאנקן פלט נשימה מתוסכלת באוזנו. "אנדרו - "

" - אתה יודע." אנדרו קטע אותו באחת, מסתובב אליו במהירות שזיכתה אותו במבט מוזר מכיוונו של דאנקן. הפוץ היה לבוש בחליפת גוצ'י זרוקה, לרגליו היו זוג נעלי בית ושיערותיו לא היו מרוסנות בג'ל. הוא, לכל הדעות, היה יותר מידי מוכן ללילה שליו בבית. אבל כמובן... הוא לא אהב לתת לאנדרו לצאת לבד מהבית. כי הוא היה חולה נפש. "זה באמת לא משנה."

פניו של המיליונר התכהו בסירוב. "אני לא מתכנן להמשיך לתמוך בזה." התעקש הליברפולי המפונק. "יו לא יסיע אותך לעבודה יותר."

אנדרו נאנח והרים את ידיו לחזהו של דאנקן, דוחף את עצמו מחוץ לאחיזתו. רגליו שוב מצאו את דרכן אל המדרכה. "שכחת את העובדה הקטנה שיש דבר כזה שנקרא אוטובוס."

"אין לנו כמעט אוטובוסים בשכונ - "

" - אני אלך ברגל כמה שצריך." הוא קטע אותו בבוז. אנדרו היה כבר חצי מיואש מכל זה, אבל מצד שני הוא כבר הפך כמעט.. אטום לריבים הבלתי פוסקים של שניהם. "על מצפונך." מיהר להוסיף, לפני שדאנקן הספיק לפתוח את הפה המעצבן שלו ולמחות. "אני הולך." הוא ליווה את דבריו בהשתחלות מחוץ למכונית.

"אנדרו?" הוא שמע את קולו של דאנקן.

אנדרו אמנם כבר נעמד לצד המכונית והשעין את ידו על הגג שלה, אבל הוא הסתובב לעבר דאנקן ברוגז, הטה את ראשו ושאל ברוגז: "מה?"

כנראה טעות.

הפסיכופת הרים את עיניו המתחננות לעבר אנדרו. תגידו מה שתגידו על דאנקן, אבל הבן זונה היה בחור משכנע. "בבקשה?" הוא ביקש, קולו הנימוח ניסה לכשף את אנדרו.

"ממ - " הוא המהם באריכות. חיוך גדול נפרש על שפתיו של אנדרו, והוא שילב את ידיו, ממש כאילו הרהר ברצינות על העניין. " - לא." אנדרו מיהר לרכון לצידו והדביק נשיקה מהירה על לחיו. "ביי ביי."

אבל אנדרו לא הספיק למשוך את עצמו ממנו; לפני שהבין, פיו היה על של דאנקן, ולשונו של דאנקן נתחבה בין שפתיו באחת. טוב, היה מיותר לומר שהוא נהנה מהמגע הפיזי האקססיבי שדאנקן פתאום כפה עליו... אבל הוא היה מאוד קרוב לאיבוד שיווי המשקל שלו.