תאמר לו לא (MaleXMale)

35# - הבובה

וזה היה יו שסגר את זרם המים ויו שקילף את הבובה מהרצפה הרטובה.

זה היה יו שהידק מגבת מסביב לגופה הרפה ויו שניווט אותה בעקבותיו, אל המיטה.

זה היה יו שכרך את המגבת מסביב לראשה וניסה לייבש את שיערותיה הרטובות, ויו שהעביר אותה על גפיה השמוטות של הבובה.

ויו שמשך את ידיו מעליו כל פעם שהבובה כמעט הקיאה.

ויו שעזר לבובה חסרת החיים למולו להיכנס לתוך בגדיה.

ויו שדאג שיטפלו בפצעיה הכואבים.

ויו שלבסוף הניח אותה בחזרה במיטתה וכיסה אותה בשמיכה, ממש עד הראש. כאילו הוא ידע בדיוק כמה רצתה להיעלם מהעולם.

---

אחרי לילה שלם, המעטפת העמומה מסביבו נחצתה בחדות. זאת הייתה דקירה, דקירה שפילחה את בשרו ונקברה היישר בתוך לבו. ראשו נותר מרותק אל הכרית. התזוזה היחידה שגופו ניהל הייתה הנשימה; החזה שלו עלה באחת מאומצת, וירד באחרת.

כל אחת מהן יותר כבדה מהשנייה.

הוא בהה במסך הפלאפון המהבהב שלו, עיניו העייפות קרועות לרווחה; ועדיין, הוא לא הצליח לקלוט. לא הצליח לקלוט את השם שריצד על המסך. כל צלצול שלח גל התכווצות חריף אל קרביו.

מירה.

מירה, שהתקשרה אליו.

פניו ההמומות התעוותו לכדי געירה מהירה.

היד שלו נורתה ישירות מחוץ לשמיכות החמימות שלו ואל חסות המזגן המקפיא. וכבר, הקיש במהרה על הפלאפון שלו.

הוא ניתק ללא מחשבה.

וללא מחשבה, תפס במכשיר הפלאפון שלו, והשליך אותו הצידה. והמכשיר כהרגלו, השמיע קול מחאה כשנחת.

רחוק רחוק ממנו.

ועיניו הריקניות שבו אל הקיר, וידו שבה מתחת לשמיכות, בחזרה אל ראשו של גריף, שהיה ונותר, מכורבל מנגדו.

אבל הסתבר שלא יכל להישאר שם הרבה זמן; כל שנייה שעברה, כך הלב שלו פעם במחאה. ולראשונה אחרי הלילה הבלתי נגמר הזה, אנדרו לא יכל לישון בערותו.

הוא היה מפוכח. מפוכח לחלוטין.

ער וקיים וחי.

הוא סינן קללה על כל שנייה של הבנה והכלה, שמילאו את החזה שלו בקוצנים.

זין.

אם רק היה יכול לחזור לשינה שלא הייתה קיימת.

והוא משך את עצמו לישיבה, עיניו התשושות קורעות דרך חדר השינה המת של יו, עד שמצאו אותו, שם למטה, למרגלות המיטה. יו היה שכוב על צידו, ועיניו היו כבדות כשל אנדרו כשנישאו מעלה.