תאמר לו לא (MaleXMale)

33# - לו (בבקשה לקרוא את האזהרה המצורפת לפרק!)

אזהרה!: הפרק כולל סצנת אונס אלימה וגרפית בנוסף לתיאורים של אלימות פיזית והתעללות.

בבקשה, במקרה בו אתם בוחרים להמשיך בקריאת הפרק, קראו אותו באחריות. אם אתם מרגישים את הצורך להפסיק, הכל בסדר. בתחילת הפרק הבא יהיה סיכום יבש של מה שקרה בפרק הזה למי שיזדקק לו.

אם כמה מכם מחליטים לפרוש מקריאת הסיפור עם הפרק הזה - מובן לגמרי, ומניחה שנתראה בפרוייקטים עתידיים.

למי שממשיך - נתראה בפרק הבא.

.

תוספת חשובה:

מדובר בנושא חשוב להחריד, ואני מתחרטת שלא עשיתי את זה קודם, אבל חשוב לי להדגיש שאם חלילה עברתם משהו דומה, יש לכם לאן לפנות.

המספרים של איגוד לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל:

1202 לנשים.

1203 לגברים.

ובהתחשב בנושאים הנפשיים הכבדים, בנוגע לעזרה נפשית מעבר - הנה דרכים נוספות לתקשר עם עמותת ער"ן, עזרה ראשונה נפשית:

טלפון: 076-884442

דוא"ל: info@eran.org.il

~~~

שקט.

אנדרו ינק אוויר לריאותיו.

כאב חד חצה את פניו, גורם לו לעוות אותן רגע אחד - ולהיאנק בכאב רגע לאחר מכן. העולם הסתחרר, כמעט. לא משנה לאן הסתכל, מצא רק פיסות מעורפלות של השלם; המיטה, השידה, הרצפה. ריח הדם, כמובן, לא הועיל. זה, בנוסף למראות המעורפלים שחצו את ראשו, לא הוביל לתוצאות טובות.

שקט.

הוא עצם את עיניו בניסיון נואש להשתלט על הבחילה שחש.

מעליו, הרגיש את המשקל של דאנקן. הפוץ ומאה הקילוגרמים שלו. הוא הצמיד אותו אל הרצפה, כפות ידיו פרושות על גבו ומותירות אותו צמוד למקומו. הנשימות הכבדות של אנדרו חצו את האוויר בזמן שגופו של דאנקן נע מעליו ברישול.

שקט.

יבבה בודדה של גריף עקבה אחרי הדממה, פתאום. היא הייתה עמומה, מלווה בקול ציפורניים נואש שבקע מאחורי הדלת של המקלחת, שאיכשהו עדיין עמדה במקומה וחצצה בין שני החדרים.

אנדרו משך באפו בחוסר שליטה. פעולה, שכמובן, התחרט עליה במהירות כשכמעט נחנק על נוזלים מתכתיים. הוא ניסה להשתעל אבל פתאום, כל נשימה שניסה לשאוף הייתה מלאה בעוד דם שנתקע ישירות בתוך קנה הנשימה שלו. הידיים שלו נשלחו אל הצדדים בחוסר אונים והלב שלו החל להאיץ.

הוא רעד מתחת לדאנקן, משתעל בחוסר שליטה, וכל שיעול הביא איתו נשימה שחנקה אותו מחדש. פניו התחממו במהירות והנשימות שלו הפכו נואשות וכבדות. שיעול אימתני הוביל לשיעול אימתני אף יותר, הוא ירק לכל עבר, הריאות שלו בערו מחוסר חמצן והגוף שלו צרב במחאה. מרפקיו השעינו אותו מעלה ככל יכולתם, גם תחת המשקל של דאנקן, רק בניסיון לשאוף אוויר. הכאב שחצה את אפיו המרוסק הפך רק גרוע יותר ויותר מרגע לרגע.