תאמר לו לא (MaleXMale)

21# - כמו ילד

מצב הרוח של אנדרו היה באסלה.

התחזית באותו היום הייתה 'מזג אוויר מחורבן'.

הרצפה הארורה לא הייתה נוחה.

גריף היה שמן יותר משהוא נראה. הוא היה יצור קטן ודקיק. ארבעת הרגליים שלו, שהמשיכו יותר מידי (ולא בקטע טוב וסקסי, ותודה לאל כי הוא כלב ולאנדרו היו מספיק צרות על הראש), ממש התחברו לראש הגדול והמוזר שלו, עם העיניים הגדולות והמוזרות.

אנדרו נשבע, לפעמים הגוף של הכלב הדביל הזה היה כמעט בלתי נראה. בהתחלה הוא תהה אם גריף חרבן מהאוזניים. כלומר, בחייו, מי פישל איתו, אה? גריף היה אחד מהיצורים האלה שאלוהים מסתכל עליהם לשנייה ואז הולך לבדוק מה נדפק במפעל.

הכלב השעין את ראשו קדימה, מעל לפניו של אנדרו. הלשון הורדרדה שלו חלפה על גבי סנטרו המגולח בלי שום סיבה בכלל. אנדרו התכווץ בתגובה.

טוב, אולי הוא היה קצת רעב והסנטר של אנדרו נראה טעים. הדבר היחיד שהוא מאז שאנדרו הסתער מביתו של דאנקן לפני כמה שעות היה שאריות מדונאט שאנדרו קנה. רק לידיעתכם, אלו היו הרבה שאריות. ולא, זאת לא הפעם הראשונה שגריף אכל דונאט. הוא אהב במיוחד כאלה עם שוקולד, אבל אנדרו השתדל לא לתת לו כאלה מאז שיו אמר לו ששוקולד הורג כלבים.

הא.

יו.

אנדרו משך באפו מתוך אינסטינקט, מנסה להתעלם מקרביו המתהפכות. "מה אתה אומר, ילד?" הוא שאל בשקט. קולו עדיין היה צרוד לגמרי מכל הצרחות והבכי והכל. עברו רק כמה שעות ספורות, ועדיין, הוא מצא את עצמו ככה. "מי האידיוט הכי גדול פה?" הוא שאל, זוכה למבט מבולבל מכיוונו של גריף, שהרים את ראשו בבלבול בעודו הסתכל עליו, מטה את ראשו הצידה. "אני, כן. אני."

כן, אנדרו היה אידיוט. אידיוט גדול. אידיוט ענק. רוצים מדריך על טעויות מלכותיות? אנדרו יכל לכתוב אחד. ולצרף תמונות.

הוא התרווח במקומו. מקומו הלא נוח.

היה לו פלאפון, מטען ומפתח לדירה שהוא חילץ ממרגרט הקשישה, אבל שום דבר אחר.

אז הנה הוא היה, על הרצפה.

וכמו שהוא כבר אמר, היא לא הייתה נוחה במיוחד.

"זין." הוא נשף בכבדות, גופו נע מנגד לאבן מתחתיו, הגב שלו נצמד אליה אפילו עוד יותר. זה לא היה נוח. "מה אתה חושב, גריף?"

גריף פשוט הסתכל עליו בעיניים גדולות, ממש כאילו ניסה להבהיר שלא הבין מה אנדרו רצה מחייו.

איזה כלב סתום.

וסוף כל סוף, אחרי אין ספור שעות, אנדרו סוף כל סוף החליט שהגיע הזמן להרים את הפלאפון שלו.

עוד ממקומו על הרצפה בפיזור איברים, הוא חשב הרבה זמן; אל מי להתקשר ולמה לעזאזל לעשות את זה, מה הוא יפיק מזה ומה יהיה החיסרון. כלומר, מירה אף פעם לא הייתה אופציה... (וכמובן שהוא שכח את המפתח לבית שלה אצל דאנקן) אז מפה לשם, דברים הפכו ברורים.