הוצאתי חולצת וי שחורה ומכנס ג׳ינס משופשף מהארון. ריססתי מעט בושם והנחתי את שרשרת הזהב שקיבלתי לרגל בר-המצווה שחגגתי לפני ארבע שנים וקיבלתי בתור מתנה מסבתא שלי, כפרה עלייה.
סגרתי את סוגר השרשרת והנחתי אותה מעל החולצה. עברתי במטבח, מחפש משהו קליל לאכול לפני שאצא מהבית. כצפוי, אבא דילג על הקניות ליום שישי והזמין אוכל מוכן ממסעדה שפתוחה בשבת, מה שאומר שהסיכוי שלי למצוא אוכל אכיל ובתוקף בבית הזה אבד כבר מלפני אותן ארבע שנים. בחרתי לשתות כוס מים ולאחר שלגמתי את כל תכולתה יצאתי מהבית לכיוון נקודת המפגש הקבועה שלנו, לא טורח אפילו לנעול את דלת הכניסה. נוהל שישי של החבורה שלי זה נוהל שישי, וביחד עם יום השישי הצורך להנות ולהירגע מגיע חזק יותר מתמיד, כמו במשך כל הארבעת השנים המדוברות.
_
״אחי, אנחנו חייבים להפסיק עם האלכוהול הזה.״ אמרתי ברצינות, לוגם מהכוס שבידי. ידעתי מה תהיה התגובה של חבריי לכך, אבל אני ברצינות חושב שהכבד שלנו נהרס מספיק.
״זה מנהג ואתה יודע שמנהגים לא מפסיקים.״ ליאור השיב מוזג לעצמו עוד מפחית האקס-אל ומערבב ביחד עם הוודקה שהייתה כבר בכוס.
״ליאור צודק, וגם אין מצב שאתה בעצמך תצליח להפסיק עם אלכוהול. שישי אחד בלי אלכוהול ונראה אותך מתקיים.״ עידן הוסיף ועשיתי לו אצבע משולשת בתגובה. אני יכול להפסיק מתי שארצה אבל אני פשוט לא מוצא את הסיבות הנכונות באמת לרצות להפסיק.
למרות שצריך.
״אתה שותה יותר מכולנו ביחד אתה." מאור הצטרף והם המשיכו לדבר על צריכת האלכוהול המרובה שלי.
תמיד היינו חבורה. אנחנו חברים מכיתה ג׳ ואנחנו בני 17 היום, בשנה באחרונה לתיכון תודה לאל. אין מצב שהיה אפשרי לראות את עידן בלעדיי, ואת מאור בלי ליאור. או אפילו את ארבעתנו לא ביחד. אנחנו גרים באותה שכונה כמעט, וכל יום שישי בערב נפגשים באותו מקום, באותה שעה ובאותו ספסל קבוע. נוהל שישי.
״קלוט את זאת.״ שמעתי את מאור אומר לליאור. מביננו הם היו הצמד חמד. תאומים שהופרדו בלידתם. שניהם מתואמים, אותו ראש, אותן בנות ולא סותמים את הפה לרגע אחד. הרמתי את הראש וראיתי את נויה אבידני ועוד ילדה אחת. מאי אני חושב שקוראים לה, ראיתי אותה יום אחד עם אחות של איתמר שאכלו במסעדה שממול העבודה שלי. על ידן היו עוד ארבע בנים בסביבות הגיל שלהן ולא יכולתי להתעלם מזה שחסר משהו בחבורה שלהם. מישהי.
״וואלה אחי, נויה יותר יפה.״ עידן בחן אותה ומסתבר שהם הספיקו להיכנס לוויכוח על מי נראית יותר טוב מבין השתיים. נויה באמת הייתה יפה וגבוהה יותר אבל מאי הייתה יותר מושכת. הן עברו לידנו וירדו לגן השעשועים עם הראש מורם כהרגלן. אני יכול לנדור שאין דבר שאני יותר שונא כשהן עושות את זה. הן קטנות מאיתנו בגיל ובטוחות שאנחנו חבורה של ערסים, שכל מה שמעניין אותנו זה הגוף שלהם. אני לא מכחיש, לפעמים זה נכון אבל ההתנשאות שלהן יכולה לגרום לי לרצות להשתגע.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה
Teen Fictionתום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה...
