-נקודת מבט אמור-
השעה כבר שמונה ,אני וליאל בתחלנו להתארגן בחמש אחרי שנרגעתי קצת לאחר מה שליאב עשה לי,לפעמים הוא יכול להיות כל כך לא מתחשב. דפיקה על הדלת
״לילו, מורי אתן מוכנות?״ קולו הרך של סער שנהג להשתמש רק עליי ועל ליאל נשמע מאחורי הדלת ״כן אנחנו יורדות״ ליאל ענתה במקומי ״אנחנו מחכים לכן למטה,קחו את הזמן״ וכעבור שנייה כבר שמענו צעדים שהולכים ונחלשים ״הוא הלך״ ליאל ציינה עובדה שכבר ידעתי מראש ״תשפכי״ לפתע היא אמרה ״לשפוך מה״ שיחקתי אותה ראש קטן,אין לי כוח לשיחות נפש עכשיו ״למה את כל כך שמחה״ אמרה בציניות יתר ואני דפקתי לה מבט לא מבין ״נו למה את כזאת עצבנית ומרוחקת״ ׳גילתה׳ את הסיבה האמיתית
״אני לא,פשוט אין לי כבר כוח,בואי נסיים את זה ונלך לישון״ אמרתי במהירות ושקט שלא אופייניים לי ויצאתי מהחדר לפני שהיא תנסה להוציא את זה ממני בכוח
״הגענו אפשר לנסוע״ ליאל אמרה נכנסת לאוטו שנייה אחרי בזמן שהחייל סוגר את דלת המכונית.
הנסיעה עברה שקטה למדיי חוץ מהחלפת משפטים קצרים כמו ׳תהיו נחמדים לכולם׳ או ׳אם קורה משהו תתקשרו ישר לאחד מאיתנו׳
דלת הלימוזינה נפתחה ״הגענו״ החייל עומר אמר לנו ושנייה אחרי זה הוסיף ״אפשר לדבר איתכם רגע סער ואיתמר?״ והם הלכו רגע לצד וליאל גם הלכה אך דיברה בטלפון
״חכי רגע״ ליאב צעק עוצר אותי מלהיכנס לאולם ההתרמה ״אין לי על מה לדבר איתך״ לא עצרתי. ״הווו דווקה נראלי שכן״ סובב אותי ״תני לי שנייה איתך״ עיניו שידרו חוסר אוניים,מה שאני לא רגילה לראות אצל ליאב,וזה הבהיל אותי ״יש לך דקה,תדבר״ אמרתי בקשיחות מזוייפת.סלחתי לו מלפני שעות,באמת. אבל הוא צריך ללמוד לקח.
״אני לא יודע איפה להתחיל״ אמר ביאוש ״אז כדאי שתמצא כיוון ומהר אחרת הדקה הזאתי פשוט מיותרת״ אמרתי בקשיחות. אני יודעת שאני קשה מדי,אבל אתם חייבים להבין,שזה לא פעם ראשונה שאח שלי לוקח לי את חברה שלי,בהתחלה הייתי נורא בסדר עם זה , באמת , אבל שאח שלי ׳בגד בה׳ או שהם נפרדו החברה הזאת פשוט התעלמה מקיימי או לא דיברה איתי,אתם מבינים?וזאת בכלל לא הייתה אשמתי.
וזה לא היה עם חברה אחת ככה,זה היה פשוט עם כולם.
״צודקת אז אני מצטער,באמת. אבל יש לי תחושה שהפעם זה יהיה אמיתי״ משהו בגוון קולו היה משהו שלא שמעתי בחיים אצל אחי ״אבל לי-״ הוא קטע אותי ״רגע תקשיבי לי עד הסוף״ נשם עמוק והמשיך ״בחיים...בחיים לא הייתה לי חברים רצינית.תמיד סטוצים או משהו.לא מזמן הייתה לי חברה,אמיתית,לא סטוץ ולא כלום.היא באמת העמידה אותי במקום ואהבה אותי אהבה ללא תנאים״ הסתכלתי עליו ועיניי היו נצצות,הרגשתי גוש בגרוני,איך לא ידעתי על חברה שלו?איך לא התענינתי? ״ברגע שהיא גילתה מי זה המשפחה שלנו,היא פשוט ברחה.לא משנה כמה הודעות שלחתי לה,או התנצלתי או חיכיתי לה שעות מחוץ למקומות, זה פשוט לא עזר,וזה שבר אותי מבפנים. הייתי פשוט פצצת רגשות מתקתקת ואז חברה שלך באה,טלי, והראת לי שיש עוד תקווה״ הוא הסתכל עליי בצפייה, אני לא מאמינה שלא שמתי לב ״לי-״ הוא קטע אותי שוב ״רגע,לפני שאת עונה,אני מבקש.תחשבי על זה טוב,אני מבטיח שאני לא יפגע בה.היא משהו מיוחד״ חייך חיוך מאוהב. ״ליאב אני אחות כזאת גרועה״ החזקתי את ידו ״ברור שאני מסכימה,זה בכלל לא שאלה.אני כל כך מצטערת שלא התעניינתי.״ כעבור שנייה כבר לא הרגשתי את הקרקע וכבר הייתי באוויר וליאב ממלמל דברים שנשמעים כמו ׳תודה׳ עצרתי אותו ״ליאבבב אין לי כבר אוויר״ צחקתי ״מצטער״ הוא גירד בראשו במבוכה ״אח שליייי מאוהב״ צרחתי לשמיים והוא צחק ״אני לא מאמינה שאח שלי הלא רגיש פתאום מדבר כמו רומנטיקן חסר טקנה״ קרצתי לו מצחקקת ונכנסו כל החיי לאולם
השעה כבר תשע וחצי וזה כל כך מעייף להיות מנומס ולהגיד לכל מי שנכנס ׳תודה רבה שבאתם׳ או ׳בוכה הבאה׳
לפתע נכנס מהדלת מישהו יפה תואר,נאה בהחלט וראיתי בזווית העין את אחיי נדרכים וליאל דוחפת אותי לברך אותו
-נקודת מבט אביאל-
נכנסתי לאירוע ואמור אבוטבול בכבודה ובעצמה ברכה אותי
״ערב טוב אדוני,תהנה״ חייכה חיוך מזוייף,וואו כנראה לאחים שלה יש השפעה רבה עלייה אם היא עדיין עומדת פה
״וואו את כנראה ממש מיואשת״ גיחכתי וראיתי מהצד את אחיה נועצים בנו את מבטיהם
״אין לך מושג כמה״ צחקה צחוק יפיפה אז החלטתי להשתעשע
״תתלווי אליי?״ שאלתי והפנתי את ידי לעברה ראיתי את ההתלבטות בעיינה ״כן למה לא״ התאמצה לחייך
התקדמנו לכיוון הרחבה שהתחילה מוזיקה שקטה להתנגן
״שנרקוד?״ שאלתי והיא הסכימה ידה עלתה על ידי וצחקתי ״מה עשיתי לא בסדר?״ היא צחקה ״היד צריכה להיות פה״ שמתי את ידה על כתפיי והסתכלתי לתוך ענייה היפות ״וידי צריכה להיות פה״ הנחתי את ידי במותנה אך ראיתי על פניה שמשהו לא כשורה
״הכל בסדר?״ היססתי ״את האמת אני במצב רוח רגיש היום,קצת״ היא הודתה ״משהו שאני יכול לעזור?״ שאלתי בכנות ״את האמת שלא״ ציחקקה והמשיכה ״איך שמת לב?אחים שלי לא שמו לב, ואתה אדם זר,כן?״ שאלה בתהייה ״יש לי קליטה טובה לאנשים״ קרצתי לה קלות והיא שוב צחקקה
״סבבה אני אמור״ סובבתי אותה מתוך לפי המוזיקה ״ואדון מסתורי שיודע לקלוט אנשים הוא״ חיכתה שאגיד את שמי ״אביאל,אביאל בוזגלו״ החיזקת ידה השתחררה טיפה והיא נראת לחוצה ״הכל בסדר?״ קולו של סתיו אמסלם נשמע ואז פרצופו נראה מולנו ״כן״ עניתי בקשיחות ״מי אם לא אביאל בוזגלו״ בחן אותי עם עיניו ״אני מקווה שלא אכפת לך שאגנוב את העלמה היפה לריקוד או שתיים״ קרץ לה ״אני לא בטוח ש׳העלמה׳ רוצה״ ריסנתי את עצמי ״אמור?״ הוא הסתכל עלייה ״אין לי בעיה״ השפילה את מבטה והוא לקח את ידה ומשך אותה לריקוד
-נקודת מבט סתיו-
״אחי אתה רואה את אביאל עם אחותי״ סער אמר בעצבים ״נו״ חיכיתי שיגיד לי את כוונתו ״אני יודע שיש לך רגש כל שהו לאחותי״ החוורתי מלחץ ״אבל אני מוכן לשכוח לך על הכל אם תלך להפריד״ הסתכל עליי ברצינות ״מה לא עושים בשביל אחים״ מלמלמתי בעודי דפקתי על חזהו ומתקדם לכיוון אביאל ואמור
-נקודת מבט איתמר-
״אוריאל בוזגלו״ פלטתי מתקדם לכיוון הכניסה שם עמד אוריאל ״איתמר אבוטבול,נעים סוף סוף להכיר״ לחץ את ידי
ראיתי בזווית עיניי את ליאל נועצת בנו את מבטה ״שיהיה לה בילוי נעים״ פיניתי את דרכו לכניסה לאולם שהיה מפוצץ עד אפס מקום וגררתי את ליאל לחדר הפנוי הראשון שהיה ״ליאל את מכירה אותי,ואת יודעת שאני בחיים לא מתנגד לאנשים שאת יוצאת איתם ואני באמת לא יודע מה קורה איתך ועם אוריאל אבל כדי בשבילך שזה יפסיק״ הסתכלתי עלייה במבט רציני ״סער ממש לא מרוצה מזה ואנחנו ממש לא רוצים לעורר עוד בעיות בנינו לבין משפחת אבוטבול נכון?״
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Romance״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
