״למה אתה כזה?״
״כזה מה?״ שאל משועשע
״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״
״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות
״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״
״זה לא על החצי מליון אמור״
״אז על מה זה?״
״למה נראלך חסר לי הכסף...
״טוב שנזכרת לספר לי שיש לך מכונית כזאת״ צחקקה וצחקתי מפרצופה המופתע ״אני בחור קלאסי,אבל מכוניות זה החולשה שלי״ ״רואים״ צחקקה ״האם אני שומע צניות בקולך?״ ״חלילה״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אני חייבת לבוא איתך?״ קולה היה מיואש והנהנתי מרוצה ״אביאל לברוח ממשהו לא יפתור לי את הבעיות שלי״ ״אלא אם אתה שמן״ מלמלתי שובר את המתח והיא צחקה ״אז..לאיפה נוסעים?״ שאלה מסוקרנת ״אההה״ מלמלתי מניח את ידי על מוט ההילוכים ״אביאל״ מלמלה ברצינות והגנבתי מבט קטנטן לעברה ״תודה,על הכל״ הניחה את ידה על ידי וצמרמורת עברה בגופי ״בכיף״ מלמלתי בחיוך ,מה ניהיה לי נהייתי כוסית?? הזזתי במהירות את ידי והיא הסתכלה עליי במבט מבולבל ״איך שמים פה שירים?״ שאלה מבוישת ולא יכולתי שלא להחזיר חיוך ״הנה״ שרה בלחש את מילות השיר
Yeah, I'd rather be a lover than a fighter כן אני מעדיף להיות מאהב מאשר לוחם 'Cause all my life, I've been fighting כי כל חיי נלחמתי Never felt a feeling of comfort מעולם לא הרגשתי תחושת נחמה All this time, I've been hiding כל הזמן הסתתרתי And I never had someone to call my own, oh nah ומעולם לא היה לי מישנו להתקשר לשלי,אוי לא I'm so used to sharing אני רגיל כל כך לשתף Love only left me alone אהבה רק השאירה אותי לבד But I'm at one with the silence אבל אני באחד עם השקט
״I found peace in your violence״ מצאתי אהבה באלימות שלך
הסתכלה עליי בחיוך אוהב אך נשמתי עמוק
״Can't tell me there's no point in trying״ לא יכול להגיד לי שאין טעם לנסות עינייה הסתכלו עליי בציפייה
I'm at one, and I've been quiet for too long אני אחד ואני שתקתי יותר מזמן
כיביתי את המוזיקה בעודי נותן גז למוכנית ״עזוב שכיבית את המוזיקה,מה יש לך עם הזג תרגיע״ נכנסה ללחץ אך שמעתי במעומם,הייתי במן טראנס שלי בעצמי ״אביאל״ צעקה ״אביאל אתה תהרוג אותנו״ ניערה אותי,רגלי לחצה על הברקס והמכונית עצר בבום ״מה יש לך?״ סידרה את קצב נישמותיה ״כלום״ אמרתי בשיניים חשוקות ״אם לא שמת לב אנחנו באמצע כביש מהיר״ קולה היה ציני ״יש לנו נסיעה ארוכה,כדי שתלכי לישון״ מלמלתי בקור ציפיתי שטון קולי ירחיק אותה ממני אך במקום זה היא לא נרתעה ומשהו בתווי פנייה השתנה,היא הביטה בי בחמלה ״זה שאתה מנסה להיות קר לא עובד עליי,אם שכחת יש לי נסיון עם שלושה אחים וכולכם מתנהגים אותו דבר״ גלגלה את עינייה
״את מזכירה לי משפט שאבי נהג להגיד לי,מאחורי כל גבר נהדר יש אישה שמגלגלת את עינייה״ צחקנו,פעם ראשונה שאני מדבר על אבי עם מישהו שהוא לא אוריאל פסיכולוגית או אדיר, זאת התקדמות,אך לא בטוח אם לטוב או לרע ״אבא שלך היה איש חכם אה?״ ניצוץ הופיעה בעינייה ״אין לך מושג כמה..״ היא הוציאה את הספר האהוב עליי במקרה מתיקה הקטן ׳בין שתי ערים׳ החלק השני,׳החוט המוזהב׳ ״ספר יפה״ פניי לא שידרו דבר וקולי היה קר ״האהוב עליי״ חיוך ביצבץ בין שפתייה ״קראת אותו?״ "הפילוסופיהברתהקיימאהיחידההיאהדיכוי. יחסהכבודשלפחדושעבוד, ידידי," פניי עדיין לא שידרו דבר "יגרוםלכלביםלהמשיךלצייתלשוט, כפישתקרהזו, מסתירהאתהרקיע" המשיכה את הציטוט בצורה מדוייקת, חסרת טעויות הגנבתי לה חיוך צדדי ״מי היה מאמין..גםהשטןיכוללצטטמהתנך״ גיכחה וצחקתי
-נקודת מבט סער- *מלפני יום,חצי שעה לפני הפיצוץ בתא המטען* נכנסתי לאוטו בא לנסוע לכיוון ביתו של ניק אך בגלל צלצול הטלפון עוד לא הטנעתי את המכונית ועניתי ״עמכםמועברתשיחהמביתהכלא 'שאטה' הינכםמקבליםאתשיחהזו? לדחייההקש 1 לקבלההקש 2״ לא חשבתי פעמיים לפני שהקשתי שתיים,אם אבי מתקשר זה לא סתם ויש סיבה ״סער?״ קולו של אבי כיאלו רץ מרתון ונשימותיו לא סדירות ״אבא?קרה משהו?״ הדאגה בלטה בקולי ונהייתי נסער ״כלום..אתה בא לבקר היום?״ מלמל בלחש ולא הבנתי למה ״לא אב-״ ״התגעגעתי״ קטע את משפטי ״אז תבוא,ותגיד לאמא שאני מתגעגע לקציצות שלה״ התחלתי לנסוע במהירות לבית הכלא, לי ולאבא יש קוד לא כתוב,אם מישהו מאיתנו מדבר על אמא, קרה משהו רע,מאוד.
״אתה יכו-״ לא חיכיתי שהסוערת תסיים את משפטה ונכנסתי לחצר במהירות מחפש את אבי בעיניי ״אבא״ חיבקתי אותו עדוק ועיניו נראו נסערות ״מה קרה״ מלמלתי לתוך חיבוקו ״יש לי תחושה שמנסים להתקל בי״ מלמל לאוזניי ״אבא אתה סתם מדמיין״ לא עזבתי את החיבוק על מנעת שלא ישימו לב שאנו מדברים ״אני נשבע שלא״ הסתכלתי בעיניו בשיר הרצינות ״אבא,אתה מתחיל להזות,אני מבין שאתה נכנס קצת ללחץ מכל המצב וזה נורמלי״ חייכתי חיוך קלוש ״את האמת אולי אתה צודק״ מלמל מגרד בזקנו ״אני באמת לא מרגיש טוב בזמן האחרון״ ״אתה רואה אבא? לך תנוח אני אבוא מחר,אני ממהר״ בדקתי בשעון וראיתי שנשארו שבע דקות,אני לא אספיק. ״אוקי..ביי בן אני אוהב אותך וגאה כמו שלא הייתי בחיים״ ״גם אני״ החזרתי חיבוק לאבי ״ביי אבו,תשמור על עצמך״
עצרתי ברמזור אדום שמרחקו 10 מטר מבית ניק,הסתכלתי על ביתו שנראה באופק פיצוץ אדיר נשמע ואש פרצה ושרפה את הבית וסביבתו,המשכתי לנסוע לכיוון הבית,לא חושב על כלום. התפללתי,פשוט התפללתי שהם החליטו לא לצאת בלעדיי והם בריאים ושלמים ״וואט דה פאק?״ מלמלתי שראיתי גופות שרופות,חלקים שעפו לעבר כל מקום, דם על הקירות , זוועה. הרגשתי חוסר אוויר,לפתע הרגשתי יד חונקת אותי ומצמידה לשפתיי ממחטה בעודי מנסה להשתחרר אך נכשל ומתחיל להיחלש כל שנייה שעוברת ״בדיוק ככה״ קול של גבר מוכר מלמל אך לא הצלחתי לזהות ובשלב זה כבר איבדתי את הכרתי
