המוות רודף אחר הפחדנים הבורחים ממנו, ואינו חוסך שבטו גם מנעורים חסרי גבורה אשר מפנים לו את גבם.
-נקודת מבט אמור-
מהו פחד בעצם?
הפחד שעליו אני מדברת הוא הפחד המשתק, הפחד ההורס, הפחד, שדואג לחרדה קיומית זה הפחד שנאבד שליטה על החיים, פחד שנהיה דחויים, לא מספיק טובים, לא אהובים, פחד מאין, פחד מלאבד מישהו,לחיות בלעדיו , לחשוב על כל הדברים הראשונים שתעשה והוא יפספס
למעשה הפחד הוא שורש כל הבעיות בחיינו,חלק בלתי נפרד
הוא שאיבת אנרגיות, הרס, כאוס, מלחמות, כישלונות, למעשה הפחד שולט בכולנו
כשאנחנו בפחד אנחנו מכווצים, סגורים, בורחים, מסתירים, שולטים, פוגעים, עוצרים.
הפחד צובט, תוקף, רומס ונוגע בכל מה שיש לנו.
ככה לפחות אני מרגישה
״על מה את חושבת?״ אביאל קטע את מחשבותי
״על סער״ הודתי
״לאן את רוצה לנסוע?״
״לבית שלי״ הרגשתי את עיניי צורבות וקולי חנוק
״אל תבכי אנחנו לא בטוחים שהוא מת״ דיבר רך ולרגע לא האמנתי שזה באמת אותו אביאל
״אביאל סער היה הרבה דברים, אך אלוהים זה לא אחד מהם״ לא האמנתי שאני מדברת על סער בלשון עבר,סער שלי.
״אוקיי כרצונך״ גיחך לעצמו והתחיל לנסוע,הנסיעה כצמה הייתה שקטה למדיי,והודתי על זה לאלוהים,אני לא במוד לדיבורים
״רוצה להיכנס?״
״את בטוחה שאחייך יהיו רוצים לראות אותי?״ גיחך
״לא אכפת לי אם הם ירצו או לא,אתה רוצה?״ הייתי חסרת סבלנות,רציתי להיכנס לישון ולא לקום,רציתי לצעוק,רציתי להרביץ,רציתי שירביצו לי
״את רוצה שאני אבוא?״ שאל בהתחכמות ואני כבר התעצבנתי
״ביי״ סגרתי את הדלת אך ידו עצרה אותה
״תרגעי אישה,אני בא״ צחק והתקדמתי בכעס לדלת הכניסה
״תנשמי הכל יהיה בסדר״ החזיק את ידיי ונרתעתי לאחור
״אם להזכיר לך רוב הדברים שקרו זה בגללך,אז זה שאני צריכה כתף ואתה היחיד שקרוב זה לא אומר משהו״
״תאמיני לי,אני יודע״ פתח את הדלת בלי התרעה ונוכחתי לגלות שאף אחד מאחיי לא בסלון
״בוא אחריי״ גררתי אותו לחדרי
״חדר יפה״ מלמל נשכב על המיטה
״כן אביאל,אתה יכול לשכב על המיטה״
״כן אמור,אני לא שואל אותך״ חיקה אותי וזכה לגלגול עיניים
״בואי״ תפח על מקום פנוי על המיטה ונשכבתי גם אני
(ממליצה לשמוע תוך כדי הקטע)
״אמרת שאתה מכיר את ההרגשה״ שברתי את השקט
״איזה הרגשה?״ הרים את גבתו
״לאבד מישהו״ לחשתי ״אז..איבדת מישהו?״ התחרטתי על שאלתי שראיתי את הבעת פניו נשם עמוק והנהן ״כן״
״את מי?״
״הוריי״ לחש בקול קר
״אני מצטערת״
״אין לך על מה פרינסה״ צחקק וליטף את שערי
״זה נעים״ מלמלתי בחיוך קלוש
״אני שמח״ ניסה להיות קר אך חיוך הופיע על פניו
-נקודת מבט אביאל-
״אמור?״ קולי היה שקט והיא המהמה כתשובה
״אם סער מת״ מלמלתי ״אני מוכן לוותר על החוב של אחייך״
״באמת?״ פתחה את עיניה ובחנה את עיניי ורק מהמראה של עינייה מסתכלות על פני ואז על עיניי החוורתי,יש לה יופי מיוחד
״כן,באמת״ עברתי ללטף את לחייה
״תודה אביאל״
״תודה לך,אמור״ צחקקה
״על מה?״
״את אולי חושבת שזה מוזר,אבל עזרת לי להבין דברים רבים״
היא עזרה לי להבין שאני לא חייב להיות קר לכולם כמו שהחיים לימדו אותי,אפשר להכניס אנשים,כי אחרת מה החיים שווים? בלי מישהו שאתה חיי בשבילו?
״כמו?״ מלמלה
״זה כבר שיחה ליום אחר״
״מתקשרים אלייך,תענה״ עצמה את עינייה שוב
״זה יכול לחכות״
״ואם זה חשוב?״
״מה יותר חשוב מלנוח?״ גיכחתי והחזירה לי מבט נוזף
״אוקי אוקיי אני הולך לענות״ הרמתי את ידיי כחף מפשע והיא צחקה ״תשמרי על החיוך הזה , הוא מתאים לך לפנים״ קרצתי לעברה ויצאתי למרפסת שבחדרה
״מה אדיר״ עניתי מתאפק לא להתעצבן
״רפאל פה״
״בשביל זה התקשרת לזיין לי במוח?״ נשמתי עמוק ״מה הוא רוצה?״
״לדבר איתך״ קולו היה שקט
״והוא בא למשרד שלי ככה בלי להודיע?מי הוא חושב שהוא?״
״הוא נראה עצבני,נראה לי זה דחוף״ אדיר אמר חד וחלק
״אני בא״ ניתקתי בלי להודיע ונכנסתי לחדרה של אמור
״אמור?״ לחשתי מתקרב שומע את נשמותיה היציבות ועינייה העצומות העברתי מבט על אמור ישנה,ראיתי הרבה בנות יפות ממנה,אך לה יש יופי אחר,היא נראת כמו אלה. אלת היופי.
אומרים שאפרודיטה נולדה מקצף הגלים,אז שהבטתי בה ,
הרגשתי כיאלו אני שם, ואני טובע,ולא אני לא רוצה שאף
אחד יבוא להציל אותי ויעיר אותי מהחלום שאני שקוע בו.
כהסתכלתי עלייה,כל הדאגות שלי,הזעם על משפחתה, הצרות,הכל נעלם כלא היה.והכל בגללה.
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Romans״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
