פרק 47- המעיל

2.4K 72 5
                                    

"אם אי פעם מישהו ישאל אותי מה זה גיהנום, אני אענה לו שגיהנום, גיהנום זה להפריד בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני, ולתת להם לחיות בידיעה שהם לעולם לא יוכלו להיות יחד."

-נקודת מבט אביאל-
(מי שרגיש לדם וחתכים שלא יראה את התמונה שלמעלה, וממליצה להפעיל את השיר מעכשיו!!)
״בן זונה כמה זמן לא ראינו אותך פה״ אדיר התפרץ למשרדי מבלי לדפוק בדלת וזכה למבט רצחני, אוריאל לעומתיו נכנס בשקט סוגר את דלת משרדי אחריו

״שמור על הפה שלך״ סיננתי בשקט ממשיך לעבור על המסמכים שכבר קברו אותי.
״מה מצחיק אותך?״ שאלתי בקור ששמעתי אותו צוחק

״העובדה שבן בוזגלו יושב וקרוא מסמכים עלובים מצחיקה אותי..״ גיחך בצחוק מתגלגל וידיו נשענת על מושב הכיסא.
אני נשבע שהפיטוי להרים לעברו את אקדחי ולירות היה גדול מתמיד אך למדתי ששום דבר טוב לא יוצא מאימפולסביות

״תגיד תודה ותנשק לו את הנעליים בזכותו אנחנו לא יושבים בכלא.״ אוריאל מלמל בשקט שלא אופייני לו והרמתי גבה לעברו, מה יושב על אחיי?

״אח שלי היקר.״ קבעתי קוץ לעברו והוא חייל קלות
״אוריאל מה זה השיער הזה תגיד לי?״ אמרתי בצעבנות מזוייפת לאוריאל שהחוויר וזז באי נוחות בכיסאו ״הפסקת לתפח? מה זה הוא ניהיה דליל״ צחקתי וקלטתי את האוויר חוזר לריאותיו,
מה אתה מסתיר מאיתנו אוריאל בוזגלו? היום אני לא אדע את זה אבל שהוא יהיה בטוח שאני אגלה,חשבתי בליבי.

״בכל מקרה..״ גילגל את עיניו אדיר בתגובה לתשובתו העוקצנית של אוריאל והסתכל לתוך עיניי
״יש כמה דברים לעשות, הראשון מה אתה מתכוון לעשות עם סער אבוטבול עכשיו שגילית שהוא לא מת״ התעניין במופגן

מאז ומתמיד אהב אדיר לדחוף את האף הגדול שלו לעיניינים שלא נוגעים אליו וזה מרתיח את דמי מעצבים.
אבל כל עוד הוא עושה את העבודה שלו אני לא מתלונן.

Game over|| משחק גמורWhere stories live. Discover now