פרק 2-חוסר טאקט

6.3K 152 43
                                    

-נקודת מבט של אמור-

השעה 8:45 אני הגעתי בדיוק בזמן למשמרת שלי,שנייה לפני שאני נכנסת צליל הודעה נשמע, אני מסתכלת על התווית של האייפון שלי ורשום -סער האחד והיחיד שלי😍❤️- הוא רשם:

סער: אחות שלו?אמור?
אני: סער??מה קרה?ממתי אתה ער בשעה כזאת?

אני שואלת ולחץ עובר בגופי,אני מתבוננת בטלפון תוך כדי שאני קושרת את הסינר ואוספת את שערי לקוקו גבוה,וכמו שניחשתם,הוא עדיין מקליד.
ולמען האמת זה מלחיץ אותך,עד מאוד.
סער הוא לא מהתיפוסים שמחפשים הרבה לדבר והם תמיד שולחים הודעות ישר ולעיניין.

״גברתי המשמרת שלך כבר החלה״ אני שומעת את המנהלת משמרת שלי ,רחל,אוי היא פשוט קרציה מהלכת.

נגשתי לשולחן ורשמתי את הזמנתם,לאחר דקה צעדתי לשולחן אחר ״פעמיים הפוך קטן,הימני הוא הנטול״ הנחתי את הספלים על מגש שלי וחייכתי לניב,הבריסטה המתוק שרק השתחרר מהצבא והתחיל לעבוד אצלנו.

״בוקר טוב״ חייכתי חיוך רחב אל חבורת ילדים שנראת לי מאוד מוכרת,הילד עם ראשו למטה הרים את ראשו לאחר ששמע את קולי והסתכל עליי מחייך והתחלתי להרגיש קצת לא נעים.
״מי עם לא אמור אבוטבול האחת והיחידה?״ הוא שאל וכל מה שעבר בראשי זה מאיפה הוא מכיר אותי והסתכלתי עליו במבט מבולבל
״אוראין אסולין,חבר של אח שלך,סער״ הוא אמר לאחר שראה את מבטי המבובל וחייך אליי חיוך כובש שחושף את שיניו הישרות והלבנות.

״היי״ אמרתי מחייכת נזכרת בו

״זה גביראל וסתיו אמסלם,ואחי הגדול ניק״ אוריאן אמר מניח את ידו על סתיו ואני מתחילה לזהות את כולם,אלה חברים של סער אני זוכרת שהם והאבות שלהם באו אלינו,אסולין ואמסלם משפחות הפשע שהתחברו עכשיו אני נזכרת.

גביראל הסתכל עליו ונשך את שפתו התחתונה ואני בחרתי להתעלם מזה,מה שכן אם סער שחבר שלו חרמן על אחותי לגבריאל אין ראש.

״את האמת שאנחנו מחכים לאח שלך,את יודעת איפה הוא?״ סתיו אמר בחיוך מפלרטט ואני רק נגעלתי,אתה חבר של אח שלי ,פשוט דוחה.

״מישהו אמר סער?״ סער נכנס בפוזה של ערס וחיבק אותי במותנים ואני מצחקקת,לאחר שסער ישבה והם העבירו לי את ההזמנות הגשתי אותם למטבח ולפתע נשמע קול מאחורי ״מורי,שולחן שתיים עשרה מישהי שאני אשמח לא לשרת,אני אקח את שולחן שבע במקום״ אמרה,ולפני שהספקתי לענות את תשובתי היא ברחה לשולחן של אחי וחבריו , ונאלצתי לעמוד מול שתי קרציות שעלעלו בתפריט והתלוננו על התפריט הדל כל כך. אם הן היו מכירות את המקום הן היו יודעות שכל מנה שם שווה זהב.
״היי אני יכולה לעזור לכן?״ שאלתי בחיוך מזויף כמובן.
״דיי לא נכון!״ הבחורה הרעשנית יותר דפקה על השולחן והסתכלה עליי בעיניים פעורות.בבקשה בבקשה בבקשה שאין לי ירק בשיניים או משהו בסיגנון.
״את לא אחות של סער?״ היא שאלה ומשהו בי מעט נרגע אבל לא נרגע, איך היא בדיוק קשורה לאח שלי? בבקשה בבקשה שהיא לא קשורה לאח שלי,זה פשוט יהיה מביך,במיוחד מהסיבה בפשוטה שהיא פשוט פקצה.
״כן,״ עניתי בשקט ובעוד בתוך תוכי נבהלתי מעט מכך שאחי מתעסק עם בנות כמוה, הוא בטוח לא מכיר אותה מהאוניברסטיה או משהו כזה.
״מדהים כמה שאתם דומים.״ בולשיט, סטוקרית מחורבנת.
״כן הרבה אומרים לנו.״ חייכתי חיוך שככל שהזמן עבר היה לי קשה יותר ויותר לזייף אותו,ואני בטוחה שאתם לא מאשימים אותי
״תרצו להזמין?״ השתוקקתי להיפטר מהמעמד הלא נעים הזה שאילץ אותי בכוח להיות נחמדה.
אחרי שהן ביצעו הזמנה ואחרי התייעצויות עם מלצרית הן החליטו על סלט ירקות ופסטה רוזה, פעמיים קולה זירו וחוסר טקט מטורף אחד שעוד לפני שסובבתי את הגב שלי אז השחורה השנייה לחשה לצערנית ״סער עם הקשירות.״ כאילו אני חירשת מחורבנת שממש משתוקקת לדעת את הסטיות של אחי במיטה ואת חיי המין הסוערים שלו.
״תודה רבה מיה״ אמרתי בציניות כשנעמדתי מאחוריה בכדי לבצע את ההזמנה של ילדות הטקט.״הן למדו איתי בתיכון.״ הסבירה כשעיניה עדיין מרצדות על המחשב ובוחרות שני קינוחים ידועים, ״המפגרת השחורה עשתה לי את המוות.״ אמרתי בגילגול עיניים לא מפתיע, היא נראית מהסוג שעושה את המוות, חוץ מזה שהיא נראית כמו המוות.״את מסוגלת עוד להמשיך ולעבוד אחרי אתמול?״ טלי שאלה בחטף כשבידה מגש מלא בכל טוב של כלים מלוכלכים שנערמו להר קטן שאני בטוחה שבא משולחן שבע, העברתי את הפנקס למיה ומיהרתי לעזור לעזור לטלי שכמעט וקרסה תחת המשקל הרב שעל המגש, עצלנית שכזו עוד לא ראיתי.
טלי מיה ואני התחברנו כל כך, כך שיוצא שהן החברות שלי גם במשך היום,חברות לחיים.
לפתע הרגשתי נשיקות במורד הצוואר והסתובבתי בבהלה אך שראיתי את סער האוויר חזר לראותי במהירות ״מה פיצפונת הכל בסדר״ הוא שאל בקול גברי וצרוד שעייניו שקועות בעיניי, ״הכל בסדר״ אמרתי טיפה מבואסת,לא קל שאביך בבית כלא ואת בעבודה
״אני הולך עם חברים לסדר כמה עיניינים והיום בערב הם באים אליי,ליאב בא לקחת אותך תתקשרי אליו,וכל דבר קטן את מתקשרת ברור?״ אמר בטון אהבי ודואג ועיניו שידרו דאגה רבה שאני חיבקתי אותו חזק והוספתי ״כן אבא״
הוא נשק לי נשיקה יבשה לשפתיים ושנייה לפנייה שיצא מהדלת הוסיף ״אוהב אותך קטנה שלי״

Game over|| משחק גמורWhere stories live. Discover now