Game over|| משחק גמור

פרק 9-מסיבת התרמה חלק ב

-נקודת מבט ליאל-
״את-״ באתי לענות לאיתמר על מה שאמר אך קול מתכתי עצר אותי,הקול של האוקי טוקי ״זמן לנאום״ איתמר משך את ידיי ויצאנו לכיוון הבמה

-נקודת מבט אמור-
בדיוק שבאתי לרקוד עם סתיו שמעתי באוזניה את ליאב מודיע שהגיע הזמן לנאום שלנו אז התנצלתי בפני סתיו והתקדמתי לכיוון מדרגות הבמה ובדרך רואה בצד את טלי נושקת נשיקה יבשה לליאב וליאב מתקדם לכיווני עם חיוך מרוך על כל הפנים ״אנחנו פה״ איתמר וליאל אמרו פה אחד ״הבהלתם אותי מפגרים״ התלוננתי עם יד על הלב ״גם אני פה״ ליאב הודיע. איפה סער?? ״גם אני פה״ סער הרים את ידו בקטנה וסידר את עניבתו ״הגיע הזמן לעלות״ עומר החייל הבכיר של אבי ובמצב הנוכחי שלנו הודיע לנו ועלינו לבמה לפני סדר גילנו. ליאס ראשון אחריו איתמר סער ליאל ואז אני,האחרונה מכייון שאני הקטנה ביותר, ליאב פתח את הנאום

״שלום לכולם, תודה שהגעתם עד הנה מרחוק,אני מבטיח שהאוכל והשירות שווים את זה״ הוא אמר וקרץ,מחייך את החיוך הקונה שלו לכולם,וציחקוקים מאופקים נשמעו והושתקו כעבור כמה שניות באופן אוטומטי, לא יכולתי להוריד את עיניי מליאב בגאווה מסתכלת על אחיי, איך הם גדלו ונהייו הגברים שהם היום וליאל המהממת, הייתי מאופנטת.ולא רק אני,הפנתי את מבטי לקהל שהסתכל גם הוא מהופנט על ליאב ״אז כמו שאתם יודעים משפחתנו ׳התיימתה׳ בגיל צעיר מאוד, היו רגעים בתור אח יחיד שהרגשתי מה זה להיות לבד בעולם , שאביך עובד קשה לפרנס אותך ואימך עסוקה,שהרגשתי זאת הבטחתי לעצמי שאני לא אעשה כל ביכולתי שאף אחד מאחיי לא ירגיש ככה בחיים״ הסתכל עלינו בעיניו היפות והרגשתי את עיניי נוצצות ״אני נשבעתי שזה לא יקרה,אחים שלי אחריות שלי״ תפח על כתפו של איתמר שלקח פיקוד והמשיך את דבריי ליאב ״בחלק מחיינו ראינו רוע בגיל הרבה יותר מוקדם ממה שהיינו אמורים,איך אנשים שיקרים לנו מתרחקים מאיתנו רק בגלל עצם היותנו אנשים ׳לא מהשורה״ אך זה לא עצר בעדנו להיות מי שאנחנו היום,אני מניח שזה נתן לי לפחות ראות שונה על אנשים ועל העולם עצמו.הייתי בוגר נורא בגיל צעיר.ידעתי לקרוא אנשים כמו כף ידי , לדעת על מי לסמוך ועל מי פחות״ הסתכל על סער שהמשיך אותו ״עצוב לומר שהיו אנשים מעטים בחיים שסמכתי עליהם במהלך חיי,ועדיין״ נשם עמוק והמשיך ״ועוד יותר עצוב שהבן אדם שהעניק לנו הכל,איש הסודות שלנו,הדמות להערצה וחיקוי כרגע לא לידנו אלא במקום אחר, אך עם זאת״ עצר לשנייה ואני הצטמררתי , האוויר ניהיה קר והוא הסתכל עליי ועל ליאל ״קיבלתי דברים מדהימים שלא הייתי מוותר עלהם בעד שום רע שבעולם״ הסתכל עליי ועל ליאל והמשיך ״קיבלתי אהבה מאנשים שמהם היא לא הגיעה לי״ ראייתי נהיית מטושטשת והרגשתי נוזל חם על לחיי,אני בוכה?
״קיבלתי את כל מה שיש לי מהבן משפחה האחרון שאיבדתי אותו לתקופת חיים יחסית ארוכה,שיתחיל רק את שנות השלושים שלי הוא יחזור אליי,ואימי שאין מילה שיכולה לתאר אותה , הם לימדו אותי כל מה שאני יודע עכשיו״ הסתכל עליינו כמשפחה.
ליאל המשיכה אותו ״קיבלתי הזדמנות להיפרד ולהתגעגע. להעריך ולאהוב. לשנוא ולכעוס. לבכות ולצחוק. ולמדתי שתמיד יש איזון. תמיד הטוב ניצח את הרע.״ היא אמר והפעם הסתכלה בעיניהם של האנשים המרותקים, חלקם מעט דומעים, וחלקם מודהמים.
המשכתי אותה ״אני כמשפחה מזדההים עם הילדים האבודים.״ ״אני אישית רוצה להקל על כאבם. אמנם אני לא אלוהים, אני לא יכולה להעלים להם את הכאב שבלאבד מישהו, אני לא יכולה להעלים את הצער ואת האבל. אני לא יכולה למנוע את הבכי, אבל אני כן יכולה למחות את הדמעות. אנו כמשפחה או כבני אדם כאחד יכולים .
אנו יכול להיות בשבילם מה שהמשפחה שלי הייתה בשבילי״ מבטי היה ממוסמר למשפחתי החזקה להפליא כולם הסתכלו עליי וידעתי את זה אבל לא היה לי אכפת. אחיי הסתכלו בעיניי הלחות, וחייכן חיוך מודה ואוהב. לא ניתקתי את מבטי ממשלחתי, אף לא לשנייה. סער ניצל את השקט והמשיך
״אני מבקש מכם אנשים, תכתבו כמה מילים קצרות, עם דיו זול, על נייר מודפס ותתרמו כמה שרק מתחשק לכם. כל שקל יתקבל בהערכה. תודה רבה לכם״ הוא אמר, וירדנו מהבמה באיטיות.
ברגע שנשמעה מחיאת כפיים אחת, מאות כפות ידיים הריעו בעוצמה מצמררת ומכובדת. זה הוא רעש הכבוד. לפני ששמתי לב תור ארוך נוצר מאחורי הכספות. ואנשים הזרימו שיקים על ימין ועל שמאל. התמלאתי הערצה לאחיי , אולי יש לנו הרבה חסרונות, אבל היי? אנחנו משפחה טובה.

״חתיכת נאום דפקתם שם״ הסתובבתי מגלה את אביאל מולי,איך הוא הצליח לערער את ביטחון משפחתי? איזה פרצוף יש לו לבוא לפה? ״ככה זה שאוהבים״ קולי נטף ארס, ״אביר אחי״ ראיתי את ההוא שישב עם אחותי אצל אבי ביום שברחתי איך שהו ״אמור אבוטבול,כבוד הוא לי להכיר אותך״ קד קידה ונשק לידי ״תסלח לי על השאלה,אבל אנחנו מכירים?״ אני יודעת שזה נשמע חסר נימוס,אבל אני יכולה להישבע שהוא מוכר לי ״חוששני שלא״ קרץ לי קלות ״סיימת לפלרטט איתה״ אביאל נחר בשעמום ״אמור בואי״ סער משך את ידיי ״סער אבוטבול״ אביאל פלט ״בוזגלו״ סער אישר ששמע ״כיף לראות אותך שוב״ אביאל אמר וכעבור שנייה עיניו היו שקועות בפרצופי,בודקות את תגובתי ״כן אחלה גם לפגוש אותך״ סער ניסה להתחמק אך צמד האחים לא וויתר לא בקלות ״מה זאת הגסות רוח הזאת?״ אוריאל שיחק את עצמו מופתע ואוטומטית החזקתי את ידו על מנת שירגע,אני יודת כמה מגע ידיי משפיע עליו ומרגיע אותו ״אמור,אני יותר מאשמח לשוחח איתך קצת״ והציע לי את כף ידו מחכה לתשובתי , הסתכלתי על אביאל ואז על סער שסימן לי ׳לא׳ עם העיניים. יש לנו שפה שלמה עם העיניין,שהמצאנו שהיינו קטנים , שמתי את כף ידי על ידו של אביאל ומלמלתי סליחה לסער
״עשית בחירה נכון״ אביאל אמר ולא תרח אפילו להסתכל עליי ״אז למה זה מרגיש כיאלו לא״ מלמלתי ״אמרת משהו״ שאל בכעס ״אני?לא״ גילגלתי עיינים בצורה שהוא לא יראה,איף איתו.
״בואי אני אראה לך ממי את צריכה להתרחק,כי אני מנחש שאחייך לא תרחו להסביר לך את זה״ תזלזל בהם והייתי שנייה מלהעיף לו סטירה,באיזה קטע הוא מדבר על אחים שלי?
הלכתי אחריו בזמן שהוא הסביר לי על החברויות, ״פה למשל יש את משפחות הפשע הגדולות ביותר,ואני בטוח שאת מכירה אותם״ אמר את המובן מאליו ״כן אני גדלתי איתם״ ציינתי גם את המובן מאליו והוא מלמל משהו שלא הצלחתי להבין

״ופה יש לנו את הבעייתים, תימנעי מלדבר איתכם אם איכשהו יוצא מצב שאת לבד, הבנת?״ הוא שאל באיום, כשנעמדנו ליד הבא, ישבו מלא אנשים בסביבות גיל 20 ומעלה ועישנו.
״מה הקטע שלהם?״ שאלתי, והם קמו לכיוונינו. ״עברייני צעצוע,בניגוד אליי ולאחייך״ הוא אמר כשהם נעמדו מולנו, לפחות עשרה בנים, ואמרו שלום לאביאל ולחצו לו את היד. כולם לבשו כיפות לבנות, וג׳ינס, וחולצות מכופתרות. אביאל לחץ להם את היד בחזרה, ומילמלו משהו שגרם לו לחייך, ״אני אבוא אחרי זה״ הוא אמר והם הינהנו וחזרו לשאר הבנים ״חברים שלך?״ שאלתי, והוא הניד בראשו לשלילה. ״נראה לך? מה לי ולפשע?״ צחק וקרץ לי,גיחחתי,אולי הוא לא כזה נורא כמו שחשבתי

הוווווו הפעם הראשונה שאמור ואביאל נפגשים😉
ואוריאל וליאל אחד ההאהובים עליי😍
רוב הנאום לקוח מפרק מהסיפור: endless love ❤️