פרק 21-פיגמה

2.6K 84 1
                                    

-נקודת מבט אמור-
התעוררתי למשמע צלצול טלפון אל פשוט התעלמתי ממנו וחיכיתי שיגמר,לאחר חמש דקות עוד פעם
-מספר חסוי-
״הלו?״ קולי צרוד עוד מהשינה
״עוד חמש דקות תצאי החוצה אני אחכה לך״
״אוריאל?״ נאנחתי
״האחד והיחיד״ גיחך לעצמו ״חמש דקות בחוץ,ביי״

הסתכלתי על השעון השעה ארבע וחצי בלילה,אין לו חיים?
ציחצחתי שיניים וירדתי בזהירות שאחיי לא יצעוררו
״לאן את הולכת מור?״ הסתכלתי על הספה שליאב נשכב עליה
״לטלי״ תירצתי ויצאתי מהבית במהירות

-
נכנסתי למכונית בעוד אוריאל הסתכל עליי מוזר וצחק
״מה?״ שאלתי מצחקקת והוא מלמל משנו שנשמע כמו ׳לא משנה׳
״שלום לאחות של אהבת חיי״ צחק ונשק ללחי
״שלום גם לך גיסי״ צחקקתי
אחרי נסיעה קצרה שעברה עם שירים הגענו לביניין גבוהה שככל הנראה המשרד של האחים
״אבירר״ אוריאל צעק שנכנסנו לקומה של משרדים שרואים ממנה את הנוף על כל העיר
״אביר״ אוריאל פתח את שתי הדלתות הגדולות ואביאל הסתכל עלינו במבט אטום ״אז זה הסטייל החדש עכשיו?לבוא עם פיגמה?״ אמר בקשיחות והסתכלתי על בגדיי,איך לא שמתי לב?
דפקתי מבט כועס והתיישבתי בכיסא הפנוי ואוריאל לידי
״אביר יש לי רעיון,אבל אתה צריך להיות עם ראש פתוח״
אביאל הסתכל עליי ואז על אוריאל וסימן לו עם ידו להתחיל
״אל קפונה.״ דפק על מבהיל אותי
״מה איתו״ אביאל שאל בשעמום
״הוא חייב לנו כסף,והרבה. איימנו עליו ולפי מה שאנחנו רואים הוא לא מתכוון להחזיר נכון?״ אביאל שתק לדקה ופתח את פיו ״אורי בסדר,מה היא קשורה לזה?״ הסתכל עליי במבט מזלזל ואני בתגובה גילגלתי את עיניי,פסיכופט מסריח.
״הוא חולה על נשים,רודף שמלות,איש חרמן. ובמקרה יש לנו אישה נורא יפה שמוכנה ללכת להרוג אותו״ הצביע עליי והמשיך ״ אז ככה, לפי החוקר יש לו שריטה לנשים ששחקות פוקר ובפרט נשים שתפוסות,אז אמור תלך אם אחד מהחיילים תעשה לו עיניים והבן זונה ישר התהפנט הוא ינצח הם יעלו לחדר שלו במלון היא תשים לו רעל בשתייה ואנחנו נעמוד בחוץ ובום״ דפק על השולחן ״בן זונה קטן פחות״
״מה יוצא לה מהתוכנית שלך אוריאל״ הסתכל עליי במבט אטום
״לה יש שם.״ הסתכלי לעברו במבט אטום אף אחד מאיתנו לא שובר את קשר העין ״אתה תמחוק חלק מהחוב של אחיי״
״את באה למשרד שלי״ קם מכסאו ״לטיריטוריה שלי״ התקדם לכיווני והרגשתי את אוויר בראותיי מתעקש לאישאר שם ״חושבת שאת מצווה עליי פקודות״ גיחך לעצמו אך עצר בשנייה שהתקופף ופניו היו מול פניי ״באיזה אומץ בכלל״ התיישר בשנייה
״בניגוד אלייך אני אוהבת את אחים שלי. מכל הלב״ הודתי
״ומה גורם לך לחשוב שאני לא אוהב את אוריאל״ הרים גבה
״היחס שלך אליו.״ אמרתי את המובן מאליו והמשכתי ששתק
״אני מוכנה גם למות אם זה מה שנדרש כדי להקהל על אחיי,ואני בטוחה שגם כל מי שמכיר אותם היה מוכן,כי ככה זה אחיי,הם אהובים״ עקצתי אותו ולסתו התהדקה
״את תהיי מופתעת אם תדעי כמה אנשים היו מוכנים למות למעני״ לחש
״אבל מתוך אינטרס וכסף.לא מתוך אהבה״ לא שברתי את קרב מבטינו הבלתי מוגדר ועיניו שידרו לשנייה עצב
״זה לא משנה מה הסיבה,מוכנים למות בשבילי יותר ממה שימותו בשבילך או בשביל אחייך תהיי בטוחה״
״די״ אוריאל התערב ״אתה מסכים לעיסקה או לא?״ התקשח
שקט היה בחדר בזמן שאביאל חשב ולבסוך הנהן ״אני מסכים.״
״אם ככה,ברוכה הבאה בנתיים לבית משפחת בוזגלו.״ גיחך אוריאל ומשך אותי לדלת היציאה ״ואמור״ אביאל מלמל ואני הימהמתי בלי להסתובב לכיונו ״מחר,תשע בערב כאן״ הנהנתי קלות ויצאנו מהחדר.
״אח שלך מציק״ מלמלתי שנכנסנו למכונית שאוריאל שותק
״כן הוא קצת קשה,אבל לומדים להכיר אותו עם הזמן״ הסתכל עליי והסיט את מבטו לכביש ושמעתי צלצול הודעה
*התקבלה הודעה מ-
יויו שלי:התגעגעתי חיים שלי
את/ה:גם אני יויווו❤️*
הסתכלתי על הכביש ולאחר מכן על הטלפון
*יויו שלי מקליד/ה....*
״עם מי את מדברת שאת כל כך מרוכזת?״ התעניין אוריאל
״סתם ידיד שכמו אח״ מלמלתי
״את יודעת מה אומרים?״ העיף בי מבט חטוף וחזר לכביש
״אני בטוחה שאתה תגיד לי מה אומרים״ צחקתי
״אחים אחים במיטה שוכחים״ צחק והעפתי לו סטירה חלשה
״אוהבת את זה אלים אהההה״ הסתלבט עליי וזכה לגילגול עיניים ״תמות פשוט תמות״
״את יודעת זה יקרה יום אחד״ צחק ויונתן שלח הודעה
*יויו שלי שלח הודעה*
יויו שלי:אולי תבואי אליי?
את/ה:אני עייפה
יויו שלי:אז ניפגש יום אחר?🙁
את/ה:בוא לישון אצלי!!!!!
יויו שלי:תפסיקי משוגעת
את/ה: נוווווו אני באה לאסוף אותך
יויו שלי: טוב קרצי שלי

״תסע למושב איריס״ הרמתי את עיניי בטלפון מסתכלת על אוריאל ״למה?״ התעניין
״אני צריכה לאסוף את ידיד שלי״ מלמלתי
״הוא ישן אצלכם??״ צחק
״כן מה מצחיק״ נגררתי לצחוקו
״סתם..איך ליאל מרגישה,היא התעוררה?״ קולו השתנה לעצוב
״עדיין לא״ מלמלתי רואה את תקוותו שלפני שנייה נשקפה בעיניו הנוצצות נכבתה
״היא תתעורר״ קולו היה בטוח ״היא פשוט חייבת.״ מלמל החלטתי בכבוד להתעלם מדבריו אך דמעה חמקה מעיניו
והוא מהיר לנגבה
״אתה בסדר?״ קולי היה רך וליטפתי את ידו שנרתעה לאחור
״אני כל כך מפחד״ קולו רעד ״מפחיד אותי שזבמן כל כך קצר מישהי הפכה להיות כל החיים שלי,הכל בשבילי״ שפשף את עיניו ביאוש והמשיך ״מצטער על הקטע עם היד״ מילמל ועצר את האוטו בשולי הכביש ״זה בסדר,אתה בסדר תנשום עמוק״ הוא עשה כרצוני,נשם עמוק,ושאף
״ליאל תיהיה בסדר״ קולי היה מלא באמונה ״אני מבטיחה.״

Game over|| משחק גמורWhere stories live. Discover now