-נקודת מבט ליאל-
פקחתי את עיני, הכול נראה אחרת, אור סנוור את עיני והבטתי סביבי,חיפשתי משהו היעיד על מותי אך, אחרי דקה של חיפושים הבנתי. אני לא שם. כשהפנמתי זאת החל לתקוף אותי כאב לא יאמן, דקירות בבטני וראשי כאב ללא הרף.
הרמתי את מבטי וזוג עיני נפגשו בזוג עיניים חומות זרות.
היא בדקה את הדופק שלי וחייכה באושר,חתיכת מטומטמת
"ברוך שובך לחיים ליאל" אמרה הרופאה והבחנתי שאני בחדר ריק מלבד המיטה והציוד הרפואי
"מטומטמת! למה עשיתם את זה?! אני לא מאמינה! מי ביקש ממכם לעשות את זה?!" השתוללתי בעודי צועקת את כל גרוני במיטה בעוד עיני התמלאו בדמעות שיורדות ללא הפסק.
אני יודעת שאוריאל התאכזב מההחלטה שלי,
אך שנייה נוספת בסבל של לחיות בעולם בלי אוריאל,
שנייה נוספת של סבל שלא אוכל לנשום את ריחו,
שנייה כזו גרועה יותר מכל סבל שהייתי רוצה.
שנייה כזו של סבל לא הייתי מאחלת לאויב הכי שנוא שלי.
שנייה פשוט שמשעות גיהנום
״אוי פילפלית שאני כל-כך אוהב״ השתתקתי לשמע קולו השליו
״אני ביקשתי מהם,״ לרגע צמרמורת חלפה בכל גופי שהרמתי את עייני פוגשת בעיניו המכילות של אוריאל שהביט בי וליבי הפסיק מלפעום
״אני לא מאמינה״ לחשתי בהלם ואוריאל מיהר להתקדם אל גופי הכאוב השכב על מיטת בית-החולים הקטנה.
חיבקתי כמה שאני יכולה מגופו השרירי ושמעתי איל הוא נאנח בכאב אך כבר לא היה לי אכפת. נשקתי לשפתיו,את שקע צווארו, נישקתי כל פיסה גלויה מעורו של הגבר שלי
״אני אוהבת אותך, אני התגעגעתי אלייך, אני בחיים לא אעזוב אותך יותר נשבעת," לחשתי לאוזניו בכל-כך הרבה אהבה וגעגוע ולשמוע אותו מלמל את אותו מילים כנגד עוקפי העביר אושר וצמרמורת עצומה בגופי, מרגישה את הנשיקות על צווארי, את הנשימות החמימות על עורפי ואת החיבוק האוהב מאהובי.
"בשנייה אחרי שאוריאן שאליו אני חס את חיי הציל אותי ,
שרף כל גופי אך לא היה לי אכפת. רציתי רק לעשות איתך אהבה כל החיים. לא לבזבז עוד שנייה. למה עשית לעצמך את זה יפה שלי? למה סתם הבטחת לי? שראיתי אותך שוכבת ככה על הריצפה הלב שלי הפסיק לפעום אני נודר. ראיתי אותך חסרת כל הבעת פנים, חסרת כל רגש שכל-כך הערצתי. החלטתי שאם אני זה שתלוי באם תחיי או לא,אני לא שם זין על שום רופא ושום מחלה מזדיינת. אם את חייה אני איתך, בעולם בו את נמצאת אני אהיה איתך, גם במוות אני אמצא אותך.
אנחנו נחייה את החיים שלנו מעכשיו באושר,את תלדי כל-כך הרבה ילדים שנצטרך לקנות בית חדש בשביל עוד חדרים" אמר אוריאל, מביט בי עם זוג עיניו הכחולות ומבעד ראייתי המטושטת כתוצאה מדמעותיי ראיתי חלשות איך דמעה חלשה מעיניו מוצאת את דרכה אל סוף פניו
אוריאל עקב עם מבטי ונישק את מצחי באהבה אין-סופית.
"אבל איך זה אפשרי? הזיכרון שלך בלי רוח חיים רודף אותי"
לחשתי לאוריאל שהתיישב לצידי בעודי שוכבת על המיטה ואחרי שנייה ארוכה של שתיקה ענה בחיוך.
"אין היגיון בחיים האלה, כמי לאהבה, שהיא הרבה דברים ואף אחד מהם אינו הגיוני" השיב לוחש לאוזניי והרים את חולצתו מעט, ראיתי צלקת טרייה על אורך גבו
"ליל,אנחנו ביחד. לנצח." הבטיח הנהנתי וחיוך בצבץ בשפתיי ואוריאל מהר לנשק רכות את שפתי, נישק אותי באהבה אין-סופית, מליון נשיקות והרגשתי איך מצאתי מישהו שפעם היה חלק קטן מחיי הפך לכל ליי ואיך לבי השומם הריק והנטוש הפך לפורח בפרחי אהבה שמילאו את כל תכולתו.
התחפרתי בין זרועותיו החסונות ונאנחנו ברגוע
"אני אוהב אותך לילו שלי,"
"אני אוהבת אותך, אוריאלי שלי."
כעבור שעות שהרגישו כדקות,שקעתי בשינה עמוקה.
***
פרק קצר אני יודעתתת,
פשוט לא היה לי זמן וממש רציתי להמשיך🤷🏼♀️
מתקרבים בצעדי ענק לסוף הסיפורר😱😱😱😱
אל תדאגו סיפור חדש כברר בפתח😉🍾🎉
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Lãng mạn״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
