״צפה לטוב ביותר, תתכונן לגרוע ביותר ונצל כל מה שמגיע״
-נקודת מבט אמור-
״פאפא״ קפצתי עליו בחיבוק לא משחררת לדקה שתיים,וואו כל-כך התגעגעתי
״חיים שלי יפה.איך גדלת.כמעט חצי שנה אני בכלא ואני מרגיש כיאלו פספסתי איתכם חיים שלמים״ ליטף את שערי באהבה לאחר שהתיישבנו בספסל
״די פאפא,עוד מעט תשתחרר והכל יהיה בסדר״ מלמלתי מחייכת
״איפה סער?״ שאל בצפייה,כן אבא שלי יודע שסער חי,סיפרנו לו כבר בטלפון שלשום אחרי החיבוק,הוא שמח כמו שלא שמח בחיים ותכלס אפשר להבין אותו.הבן שלו שהוא חשב שמת לי פתאום. אז אתמול (יום אחרי החיבוק של כולם) היה משעמם ולא עשיתי כלום חוץ מלבכות על כל הנעשה בתקופה האחרונה
״הוא בא לבקר אותך אבוש.אל תדאג״ קצתי לעברו והוא צחק
״מה עשית אתמול?״ התעניין וגילגלתי את עיניי.
ידעתי בדיוק מה הוא יגיד
״כן כן לא עשיתי כלום ולא אבא אני לא מצטערת על זה.מותר לי לפעמיים״ התגוננתי במהירות לפני שיטיל את דבריו
״מה עם לצייר? למה הפסקת?״
״מאז שנכנסת לכלא אני לא רוצה לצייר...״ מלמלתי משפילה את מבטי. אני רגילה לצייר רק עם אבי,בכל זאת אני יודעת לצייר ככה בזכותו
*פלאשבק*
אוף. אני כל-כך כועסת על אבא.
הוא חושב שאני לא מבינה כלום רק בגלל שאני בת עשר.
הוא לא מבין שאני כבר גדולה? הוא מתנהג אליי כמו אל תינוקת. הוא אומר שאני התינוקת שלו וזה לא נכון.אני גדולה.
יצאתי עם כלי הציור שלי והתחלתי לצבוע עם הצבע האהוב עליי,כחול טורקיז.
צבעתי בלי לחשוב,יצרתי קווים כהים וכאלה שקצת פחות,ככה בהדרגה.
׳זה מקסים׳ אבא הופיע מאחורי הכיסא ומבטו מהופנט
הוא הבהיל אותי.
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Roman d'amour״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
