Game over|| משחק גמור

פרק 13-רק שלך

-נקודת מבט ליאל-
אחרי שהקפצתי את אמור לעבודה נסעתי לבית של אוריאל שיתקשר ואמר שהוא צריך לדבר אחרי שבועיים שאפילו לא שלח הודעה, כל מה שהוא קיבל ממני הייתה תשובה יבשה של ׳נראה אם יבוא לי׳ וניתוק בפרצוף
אבל הוא חזק ממני ואהבה שלי אליו,והנה אני עומדת כמו חיילת מחוץ לדלת ביתו רק כי היום בבוקר הוא ביקש.
״חיים שלי״ פלט אוריאל לאחר פתח את דלת ביתו ונתן לי להיכנס. הוא ניסה לתת לי נשיקה בפה אך הזזתי את ראשי וככה יצא שהוא נתן לי בלחי והסתכל עליי במבט מבולבל
״ליאל נו״ הסתכל עליי במבט מצטער
״יצאתי מפגר,אני יודע,ואני מצטער״
״תספר לי על זה״ גלגלתי את עיניי וסירבתי להסתכל עליו
לפתע אוריאל קם והתיישב על כיסא של הפסנתר והתחיל לנגן

״כשפרפרים עפים אצלי בחדר
יודע שהכל יהיה בסדר
כמו גיטרה ישנה
את ללב שלי חודרת לאט
והמילים הן נשפכות כמו מים
כשאני רואה לך בעיניים
את רואה אותי שקוף,אני אוהב אותך פשוטה כמו שאת״ שר בקולו המאלכי.תמיד אהבתי שהוא שר לי,והוא יודע את זה

״לא קורא את קווים על הידיים ,לא מחפש בכוכבים שבשמיים
אני יודע את זה כל מה שאני צריך...״
עברתי לשבת לידו נשענת אליו

״ואיתך כבר לא רואים לי את העצב בעיניים איתך
ואיתך אני כמו נשר אני מלך השמיים שלך
את הצבא שלי במלחמות
אני מכור אלייך ברמות
ואת לא צריכה ממני שום מסמך
שאני רק שלך אני רק שלך אני רק שלך...״ קירב את מצחנו אחד לשנייה בעודי בוכה

״היינו ילדים כשעוד הכרנו
וכמו החלומות טיפה גדלנו
איתך לוקח את הזמן
ושוב הזמן שלי לוקח אותך
לא קורא את קווים על הידיים
לא מחפש בכוכבים שבשמיים
אני יודע את זה כל מה שאני צריך...״ הוא מוחא לי את דמעותיי ואני ספק מחייכת ספק בוכה והוא רק מסתכל עליי במבט מעריץ

״ואיתך כבר לא רואים לי את העצב בעיניים איתך
ואיתך אני כמו נשר אני מלך השמיים שלך
את הצבא שלי במלחמות
אני מכור אלייך ברמות
ואת לא צריכה ממני שום מסמך
שאני רק שלך אני רק שלך אני רק שלך...״ סיים לשיר ופקח את עיניו, והרים אותם אל לעיניי. שפתיו ריפרפו על שפתיי והתענגו על כל נגיעה ונגיעה. "אני אוהב אותך." הוא אחז בידיי וקירב אותי לעברו."גם אני אוהבת אותך," חיוך צץ על פניי. שקעתי אל תוך עיניו, שנצצו הבטנו אחד בשנייה, הוא חייך את החיוך שרק הוא יכול לחייך, והביט אך ורק בעיניי. השפתיים שלו התאחדו עם שפתיי, וזה היה פשוט... מדהים. אהבתי את התחושה הזאת יותר מכל תחושה אחרת.

״את יודעת שאנחנו היום באים אליכם לארוחת ערב?״ שאל מלטף את שערי בעודנו שוכבים על הספה בוהים בתיקרה ״ואללה?״ צחקתתי ״כן חיים שלי״ נשק לראשי

״טוב אני חייבת לעוף לפני שהאחים שלי ינסו לאתר איפה אני הדאגנים האלה״ צחקתי נועלת את נעליי ויוצאת