"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב."
אני לא יודעת איך לתאר את מה עבר שהגענו הביתה
אני בטוחה שהיה שקט,אומנם לא מהסוג המביך.
לא בטוחה מה הרגשתי,שבירון לב או סתם עצב,
כאב או שמא בעצם אכזבה?
שהגענו,כל אחד עלה לחדרו.
ליאב עם טלי,איתמר לבדו,וליאל ואוריאל.
אני נשארתי בסלון.
לכל אחד מאיתנו היו דרכים אחרות להתנחם ולנסות להינצל ממנו.
אצל ליאב זה להקיף את עצמו באחרים,רק כדי לא לחשוב לשנייה על המצב שבו נקלנו,כי כזה אחי,לא יודע להתמודד.
אצל איתמר זה להסתגר לבד,ורק לחשוב על מה שקרה.
שהוא ירגיש מספיק מוכן הוא כבר לבד יבוא אלייך כיאלו דבר לא קרה.
אצל סער זה היה (עם כמה שקשה לי לדבר עליו בלשון עבר)
להרביץ למישהו או משהו,להוציא עליו את כל העצבים וחרא שהוא מרגיש,וככה הוא חשב שזה יעזור לו להעביר את זה
אצל ליאל זה שהיא מבינה את המצב לבד,מתמודד בכמה דקות אך עדיין עם חברים רק כדי לא להרגיש בחוסר הזה.
אצלי זה פשוט הכל ביחד.
אמנם אני לא ארביץ אבל אני כן יקלל מישהו,אני אסתגר לבד,ואני אנסה להקיף את עצמי בחברים על מנעת לא להרגיש בחיסרון הזה,כל אחד והשריטות שלו.
או כמו שאומרים אצלנו,פישה.
-
״אמור״ יד ניערה אותי
״פרינססה״ קמתי למשמע כינוי השם שרק הוא קורא לי.
״לך מפה״ קמתי מהספה בבום והתרחקתי אך סחרחורת תקפה אותי ״הי הי תזהרי״ החזיק את גופי והושיב אותי בחזרה
״את צודקת.אני מצטער שלא הייתי בהלוויה״
״ברור שאני צודקת״ מבטי היה רצחני
״את באמת חושבת שאחרי מה שעשיתי למשפחה שלך אני צריך לבוא להלוויה של אח שלך?״ הנדתי בראשי
״באתי רק לבדוק מה איתך״ ליטף את שערי
״אני מרגישה כל כך רע,כל כך חלשה.״ גוש עמד בגרוני
״זה יעבור לך יקירתי״ מילמל נושק למצחי
״אז למה זה מרגיש כיאלו לא?״ נענתי את ראשי
״כי ככה זה אהובתי,איבדת מישהו שחשוב לך.
את רוצה שנעלה לחדר שלך ונראה סרט?״ הנהנתי והוא תפס אותי ונשא את גופי במדרגות.
אהבתי את זה שהוא דואג לי,ומנסה לעודד אותי,אבל זה מרגיש לי לשווא. כי שום דבר לא יכול לצפות על בן אדם שמת.
״על מה את חושבת יקירה?״ הניח אותי על המיטה ונשכב לידי
״על סער״
״מחשבות רק יטביעו אותך ביגון ורוע פרינססה״ ליטף ללחיי
״אבל אי אפשר שלא לחשוב״
״אפשר״ נשק לשפתיי קלות
״אמרנו סרט לא?״ צחקקתי והוא הנהן
״איז-״ שאלתי אך הוא קטע אותי
״לא אכפת לי.מה שאת אוהבת אני אוהב.״ נשק עוד פעם
לא אני מאוהבת בחבר שלי החתיך,איך שהוא תמיד חושב עליי.
״אביאל״ הימהם לאחר שצפינו יותר משעה בסרט
״אני רוצה שתעזור לי לא לחשוב״
״אני לא יכול לעזור לך לעשות משהו את לא רוצה״ התנגד
״אני רוצה״ אך התעקשתי
״את לא תרצי שתדעי״ התחיל להתעצבן
״מאיפה אתה תדע מה אני רוצה ומה לא״ התעצבנתי גם אך הוא שתק ״נו דבר״ דחפתי אותו אך צליל לא יצא מפיו
״אביאל״ עוד דחיפה. גופו התקשח
״אל תדחפי אותי״ חשק שיניו
״ואם בא לי אה?״ צעקתי כבר ״מה תעשה לי?״ עוד דחיפה
״סתמי כבר אמור״ שאג ומעדתי אחורה מבהלה
״נו פתאום את לא כל כך גיבורה?״ הנמיך את קולו התקדם לכיווני ״תדבר אליי יפה,אני לא אחת החברות שלך״ נהמתי
״פתאום את לא חברה שלי? לא היה אכפת לך לנשק אותי״
הבעת פניו הייתה פגועה אך אני בטוחה שדימיינתי
״זה לא קשור״
״אמור הכל קשור״ התקרב אליי עד שלא היה רווח בנינו
״תספר לי כבר!תפסיק להעביר נושא״ צרידות נשמע בקולי
״אז הנה.את חייבת לשחרר מסער״
״ל..ל-ללא. אני לא רוצה״ התנשמתי כבדות ואביאל הושיב אותי על המיטה ״אמור״ ליטף את ברכיי ״אבל א-אבל״
״תרגעי חייםשלי,תרגעי..״ הסתכל על עיניי
״אנ-אני לא רוצה״ גימגמתי מסדרת את נישמותי
״את לא חייבת עכשיו יפיופה,אבל את תיהיה חייבת״
YOU ARE READING
Game over|| משחק גמור
Romance״למה אתה כזה?״ ״כזה מה?״ שאל משועשע ״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״ ״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות ״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״ ״זה לא על החצי מליון אמור״ ״אז על מה זה?״ ״למה נראלך חסר לי הכסף...
