״למה אתה כזה?״
״כזה מה?״ שאל משועשע
״כזה חמוד,אבל בעצם שטן.אני יודעת מה אתה מעביר את אחים שלי אביאל״
״אם את לא יודעת למה אז אל תתערבי״ אמר בקשיחות
״חצי מליון שקל וככה אתה שונא אותנו?״
״זה לא על החצי מליון אמור״
״אז על מה זה?״
״למה נראלך חסר לי הכסף...
-נקודת מבט אמור- התעוררתי מרגישה שאני כבר לא זזה יותר,האוטו עצר ואביאל התעסק בטלפונו ואני בנתיים התמתחתי ״אביאל הגענו?״ שאלתי בחיוך ״קמת בדיוק בזמן״ גיחך לא מעיף לעברי מבט ויוצא מהאוטו,מה יש לו זה? יצאתי מהמכונית מסתובבת לא רואה את אביאל ״תעצמי עיניים״ לחש לאוזניי ועורי הצטמרר הוא ליטף בעדינות את כתפיי מלטף עד לכף ידי כיאלו אני בובת חרסינה ״וואו״ מלמלתי כשלא הפסיק ללטף אותי ועבר ללחיי ״עכשיו בואי״ תפס את ידיי ״ואל תפתחי את העיניים עד שאני אגיד לך״ משך אותי אל הלא הנודע ואני הלכתי אחריו באמונה שלמה
״מה לעזע-אביאל! אי-מה?״ לא מצאתי את המילים,פיי נפתח בהלם
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אביאל זה פשוט מושלם״ כיסיתי את פי עם ידיי ״תודה תודה״ קפצתי עליו בחיבוק,לקח לו כמה שניות עד שהוא חיבק אותי בחזרה ״של מי המקום?״ שאלתי שהתנתקנו ״שלי ושל אוריאל״ שתקתי מעקלת את כל הדברים שקרו בפרק זמן כל כך קצר ״בואי ניכנס״ פתח את דלת הכניסה ונתח לי להיכנס ״גלטלמן״ צחקקתי ״לשרותך תמיד״ קרץ הבית עצמו היה גדול, אקווריום ענק השתרע על הקיר ממול הסלון,ליד הסלון עצמו אח שחיכה רק שידליקו אותו באש,ממול הטלוויזיה ובצד השני המטבח. הבית עצמו היה עשוי מעץ וחלק הרביטים שבתוכו, הבית ענק ולא הספקתי לראות את כולו ״בואי אני אראה לך את החדר שלך״ הוביל אותי לחדרי שהיה פשוט ע נ ק! הוא היה בדיוק הסגנון שלי והודתי לאביאל כל הזדמנות ״אני אשאיר אותך להתמקם..שאת מסיימת תרדי״ כעבור פרק זמן קצר שלפי השערתי חצי שעה סיימתי לסדר את חפציי והסתובבתי ברחביי הקומה העליונה בניסיון נואש להיזכר איפה המדרגות המובילות לסלון נמצאות
״אביאל נאבדתי״ צעקתי בעודי צוחקת ״אני בא״ הד נשמע ברחביי החלל ״מה את רואה?״ קולו נשמע עכשיו רחוק יותר משהיה ״מלא כניסות למלא חדרים״ מלמלתי בייאוש ״חכי אני בא״ ״אתה לא תמצא אותי מסבירים לך״ גילגלתי את עיניי ״רוצה להתערב שכן״ צחק ״בוא״ ״מה את נותנת לי אם אני מוצא אותך?״ התעניין ״אני אתן לך הפתעה״ ״שהיא...״ הסתקרן וקולו נשמע כבר קרוב יותר ״אם אני אגלה לך זאת לא תיהיה הפתעה״ חיקיתי אותו ״היי זה לא הוגן לברוח״ צחק שרצתי כנגד כיון משמע קולו ״בתחרות הכל הוגן״ גיחך רצתי בהיסטריה לא מפסיקה לצחוק ושומעת גם את צחוקו ולפתע שקט,למען האמת זה הלחיץ אותי ״אביאל?״ קולי הדהד אך אפילו ציוץ לא נשמע שמעתי רעשים מלפניי אז התחלתי ללכת אחורה כל קצות האצבעות לאט ובשקט ואז גבי נתקע במשהו קשיח ״אההההה״ צעקתי מסתובבת רואה את אביאל עם פרצופו המשועשע ״אפשר לחשוב ראית רוח״ גיחך מתקרב לאט ״מפגר,הבלת אותי״ התלוננתי מסדרת את קצב נשימתי ״אני מצטער״ ליטך את סנטרי עד שהיה בנינו מרחק נשימה ״זה בסדר״ עזרתי כוחות והתרחקתי לפחות 5 צעדים ״בואי נלך לשבת בחוץ״ - ״כמה שיפה פה״ מלמלתי לאביאל שלזר עם השוקו חם שלי וויסקי שלו ״כמה שקר פה״ גיחך ״מה זה קור לעומת יופי?״ תיהיתי בקול רפ ״מה יופי יכול לתת לי אם זה לא אצלי?״ התחכם ״לפעמים טוב להרגיש קור,יופי אי אפשר תמיד לראות״ ״יופי זה עיניין של טעם״ ציין עובדה ידועה ״אתה לא אמרת שאתה בחור קלאסי?״ צחקתי ״נו ו..? יופי כזה לא קלאסי,הוא מופשט״ גלגל את עיניו ״מבחינתך,מביחנתי הוא דומיננטי״ נשפתי ברוגז ״זה רק מוכיח כמה אנחנו שונים,הפכים״ ״תספר לי על זה״ צחקתי ושתינו יחדיו כל אחד את תוכלת כוסו ״מה זה?״ שאלתי את עצמי לאחר שאביאל קם להביא לנו עוגה ״פרפר,בוא לפה״ דיברתי אחיו כיאלו הוא בן אדם והתחלתי ללכת בעיקבותיו שהגעתי לסופו והפרפר התעופף למעלה ראיתי עשרות פרפרים כאלה והתנפנטתי ביופים,בדרכם שלהם לעשות דברים,זה היה כמו שלקחת סמים ואתה ברגע של האופרייה
