נפל חזק

פרק 1

אדוארד
אם היה לכם רגע אחד לחשוב על בחירה גורלית.
נראה אותכם .
אני בן 22 ויש לי עומס של עבודה וכבר בגיל צעיר נתקלתי לבנייני קאלו - על שם המשפחה של אבא שלי.
העסק עוד חיכה לי בגיל 10.
ההורים שלי התרסקו ביחד עם המטוס המזורגג.

׳אל תדאג זה כבר הרגל׳ אמא שלי אמרה. התווכחתי איתה על כך שהם לא יכולים לטוס כול הזמן והיא כמובן- העקשנית כמו אבא שלי.

היא הייתה עקשנית וטובה ואבא שלי היה מאוהב בה מעל כול הראש.
אהבתי את הזוגיות שלהם , בעוד ששנאתי את החיים שלי שהם עזבו אותי בגיל עשר וחצי בגלל מטוס מרוסק.

היה לי ולאחי שון משפחה נוראית שחשקה עד המוות לאמץ דווקא אותנו, גיליתי שהם רצו רק בירושה שלנו.

משאית ממשפחה המאמצת דרסה את אחי שון...
מפתיע? לא .

זה באשמתי .
ראיתי איך אחי נהרג , והתאונה שִׁינְּתָה את החיים שלי.
חטפתי מכות מהבן של ההורים המאמצים יום-יום. אני זוכר את נעילת הדלת .. ההתעללות והתנהגות האיומה, הוא שנא אותי.

כולם שנאו אותי וככה למדתי להתנהג בקור כלפיי העולם, שגרם לי לשנוא את עצמי אפילו יותר ממה שהבן של ההורים המאמצים שנא אותי.

והרגתי אותו - את הבן הארור .

לא היה לי טיפה של מצפון והרגשתי כמו מפלצת שגדלה עם הזמן.

אף אחד לא חשד ואני הייתי בטוח שאני נכנס לכלא נוער, אבל כלום לא קרה. מה שכן קרה זה ההרגשה בכל בגוף... החזרתי את נקמתו של אחי המת. ידעתי שאני אסיים ואשאיר אותם לבד, מתים.

ידעתי שאני לא מוכן לשמוע על המילה אושר - כי אני בן אדם רע, ואושר לא מגיע לאנשים כמוני.

ידעתי יפה מאוד שלא קיימת האהבה שבספרים, אהבתי לקרוא ולהשאיר את זה בצד.

***

אני מרים את מבטי לעבר אלוויר, העובד החדש, ״כן.״ אני אומר ומהנהן בחוסר כוח. ״אני מבטיח , היא טובה .. היא עובדת מצטיינת, אני בטוח שתעוף עלייה.״ הוא אומר, מנסה לשכנע אותי לקחת עובדת שבכלל לא מניורק.

כאילו, ברצינות? היא נחתה רק היום ומחפשת עבודה ובאמת שלא אכפת לי.

למה שאני אפסיד כסף על בחורה שלא מעניינת לי את הביצה?
מה הוא חושב לעצמו?

״אני לא מתכוון לממן לה כלום,״ אני עוצר לרגע .. זו החלטה נכונה? ״אני אעדכן אותך. תצא לי מהמשרד.״ אני אומר במבט אטום.