פרק 20

8.1K 243 14
                                    

אלן
אני בוהה בו במבט מהופנט לחלוטין , הגבר הזה שלי .
״אדוארד ״ אני מצחקקת על ששפתיו שעם קצת מרוטב השמנת , הוא הכין לנו פסטה ברוטב שמנת פטריות .. המאכל האהוב עליי .
ולעזאזל זה לא כזה טעים , אבל אני אוכלת כי לא נעים לי.
״תודי בזה שאני שף״ אמר בפה מלא וצחקתי מפנה את ראשי לצד
״אתה .. פחות שף .״ אמרתי מצחקקת וממשיכה לאכול
״כן אז למה את ממשיכה לאכול?״ הוא מתחיל להתעצבן
״סתם אתה שף , אבל הייתי מעדיפה לאכול משהו אחר ״ אני מחייכת לעברו במבט חמוד והוא נושם עמוק .
״מה הנסיכה הייתה מעדיפה לאכול?״ אמר בשקט מכניס עוד ספגטי לפה שלו , קמתי ממקומי והוא זז אחורה עם הכיסא ולפני שהוא קם התיישבתי עליו שגופי מופנה לגופו וכול רגל שלי מופנה בצד אחר בכיסא .
״מה את עושה ״ הרגשתי אותו זז מתחתי וזה הרקיד את ההורמנים בחזרה ״אלן...״ הוא הוסיף מזיז קצה של שיער למאחורי ראשי.
״אני רעבה״ התקרבתי אליו יותר .
״מה את אוהבת לאכול?״ הקול שלו צימרר אותי במעט , השפענו אחד על השני .. היינו הפכים , אבל מהסוג שמשלים אחד את השנייה.
״אותך ?״ אמרתי בפלרטטנות והוא הכניס את ידו מתחת לחולצתי והפעם שאלוהים יסלח לי , אבל הרגשתי בגן עדן . מי אמר שחייב למות כדי להגיע לשם ? הגיהנום שלו הפך לגן עדן איתי.
התנתקתי ממנו קלות ״אולי תספר לי ?״ עיניי התמקדו בשלו .
״מה לספר לך״ הקול שלו נהפך לקריר , הוא יודע מה.
העיניים השחורות שלו חזרו לעצמן ועיניי החומות היו סקרניות .. זה נשמע כלכך פשוט ויש כלכך הרבה להסביר בעיניים של שנינו.
״טוב הבנתי״ אמרתי נכנעת ושילבתי את ידיי מאחורי צווארו בעדינות ״למי את דומה מההורים שלך?״ הקול שלו הסתקרן.
״אומרים שהגוף שלי זה אמא שלי והפרצוף זה שילוב של שניהם , ואתה ?״ גופו התקשח הוא קם מניח אותי על הכיסא מתקדם למטבח הלכתי אחריו ״היי אדוארד ״ אמרתי מופתעת מהצעד הזה .
עינו הראו כאב , משהו נוראי קרה לו עם ההורים שלי ? כמו בסיפור?
״הכול בסדר ״ העברתי את ידי בשיערו בעדינות ״אל תסתכל עליי ככה״ נאנחתי מנשקת את ידו בצורה חמודה והוא גיחח בלי הומור.
״אני ..שוקל לרגע מה לעשות איתך ״ הוא נראה רציני ומשחק את עצמו חושב ״לזיין אותך כאן או במיטה ?״ פני האדימו , איזה מילים .. למה זה גורם לי להרגיש כלכך .. נו אתם מבינים .
״אל תדבר ככה״ התרחקתי מעט נבוכה בטירוף.
״מה הצמד.. לזיין ואותך מביך אותך?״ הוא מחייך חיוך שחצן , פאק.
״לא״ אני מנסה להסתיר את הלחיים האדומות-בטירוף שלי הוא מפיל את ראשו אחורה וצוחק ״אלוהים מה זה הדבר הזה״ מלמל שנרגע
״אז מה את אומרת , העלמה קופר ״ הוא מתקשח ולחיי מאדימות
״על מה ?״
״תנחשי״
״על כאן או במיטה?״ אני מנסה לא להביט בעיניי.
״לא הפעם .. מה את אומרת על לחזור לעבוד איתי?״ יופי אלן .
״אני לא יודעת״ אמרתי בכנות , פחדתי לראות אותו כועס בעבודה ...לא רציתי להיות שעיר לעזאזל . רציתי שהיחסים שלנו יהיו ממש טובים.
״מעולה אז תשני אצלי ונלך מחר ביחד״ אמר קובע והבטתי בו בהרמת גבה , לא אמרתי כן !

״תספר לי משהו על עצמך״ הצקתי לאדוארד עם הדאגה כלפיו , אני לא יודעת על הבחור כמעט כלום.
״קוראים לי אדוארד ,״ הוא ניסה להישמע בסדר .
״נו די משהו אחר ״ אמרתי מטפסת עליו והוא נאנח .
״אולי תפסיקי לדחוף את הסקרנות המעצבנת שלך?״ הוא מאבד סבלנות.
״אה עכשיו אני מעצבנת .. הבנתי״ אמרתי יורדת ממנו .
״פאק את יודעת שלא התכוונתי לזה ״
״מה שאני יודעת זה שאתה מגעיל ממש ״ שילבתי את ידיי בכעס.
״ זה לא שאני מגעיל זה שאת חטטנית.״ אמר בחוצפה .
״אני לא רוצה לעבוד איתך בכלל״ מלמלתי פגועה ושמתי את הנעליים שלי ״מה עכשיו , את רצינית?״ הוא הרים את קולו , עצמתי את עיניי. למה הוא לא מכבד אותי . אני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי .
״אל תפנה אלי״ ניסיתי לשמור על איפוק.
״פאק ! את מתנהגת כמו תינוקת , תתבגרי לעזעזאל את כזו מייאשת״ אמר מרים את קולו ונשכתי את שפתי מנסה לספוג...
״לא משנה מה אני עושה.. אתה תמיד מקניט ומעצבן ו...מאניק רציני!אני כלכך מצטערת שפגשתי אותך!״ אני חושבת שהגזמתי , עינו התכהו.
״טוב״ הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר בתריקה שהדלת רעדה , עיצבנתי אותו.. והעלבתי אותו.. שיט.

הזמן עובר ואני מבינה שהוא חייב לסלוח לי אני .. אנושית , עשיתי טעות ולא התכוונתי למה שאמרתי .. אני נכנסת למטבח ואדוארד מדבר איתי .
״יש לך חמש דקות ?״ מילמלתי בוחנת אותו
״בשבילך לא . להקפיץ אותך הבייתה?״ קולו מעצבן
״בשבילי לא ..״ אמרתי חוזרת על חלק מדבריו.
״כן ״ הקול שלו הכאיב ללב שלי .
״טוב אני הולכת , אני לא צריכה שתקפיץ אותי לשום מקום״ הרגשתי נורא , רציתי לצרוח בכעס .
לא רציתי שככה יגמר , רציתי שהוא יחבק אותי .
״מצטערת על מה שאמרתי שם .. בחדר ״ אמרתי בשקט לא מביטה לעיניו.
״טוב אני לא כזה חייב לסלוח״ אמר בסרקזם .
״אז האגו שלך מנופח מדי ? קשה לך לסלוח לי ?״ אני מרגישה נורא
״לא.״ הוא קר כלפיי .
אני מתקדמת לדלת תוך כדי שאני אומרת ״ אדם חסר יכולת לסלוח הוא אדם שאינו יכול לאהוב.״ בתריקה מציקה לי באוזן .

נפל חזקWhere stories live. Discover now