נפל חזק

פרק 3

אדוארד
אני מגיע למשרד תוך שלוש דקות והוא כבר ממתין לי. אני מתיישב מולו ולוגם מהקפה באדישות.

״היי, מר קאלו.״ הוא לוחץ את ידי.
״בוא נגיע ישר ולעניין אין לי זמן. הבחורה ההיא.״ אני רוצה לדעת איך אפשר להגיע אלייה בהקדם האפשרי. אלווין מחייך, מרוצה.
״קוראים לה אלן קופר, היא עבדה בכמה משרדים ויש עלייה המלצות טובות.. היא בת עשרים והיא חכמה.. ״ הוא מדבר עליה בהערצה.
״טוב תדבר איתה- רק רגע,״ אני עוצר אותו ופותח את היומן ,״בעוד שעתיים שתגיע לראיון.״ אני אומר והוא ממהר לקום ולוחץ את ידי בהתלהבות. ״ממש תודה. היא תשמח!״ הוא נראה מתלהב אני מהנהן קלות והוא לוחץ את ידי במרץ יוצא .

איזה איש מוזר .
הוא בטח מאוהב בה או משהו.

***

השעתיים עוברות מהר. בשעתיים הספקתי לסיים כמה פגישות.

הדלת נפתחת בתזמון המדויק, ולעזאזל עם האירוניה, עומדת שם לא אחרת מהבחורה מהבר. אני מביט בה ארוכות מחכה שתעשה את הדרך לשולחן ותתיישב מולי.

״היי,״ היא מחייכת ועיניה לא פוגשות בשלי היא מסתכלת על הדרך ואז מתיישבת במקומה ופוגשת במבטי, ואני לא יכולתי להסביר את הסומק שעלה על הלחיים שלה .

״אלן קופר?״ אני אומר ומביט לקורות החיים שלה .

לא להביט בה.
לא להביט בה.
לא להביט בה.
לא להביט בה.

״אדוארד קאלו, נכון?״ היא אומרת בנימה סמכותית ואני לא יכול שלא להביט בה .. השם שלי מתגלגל על הלשון שלה ... כל-כך פאקינג טוב.

״כן ,״ אני מלמל והיא מחייכת חיוך חמוד.

״את עבדת בחברת קיילן.״ אני מתפלא כי זו חברה טובה. כמובן שחברת קאלו נחשבת יותר מקיילן.. אבל זה מפתיע.

״א-הא , גם עבדתי בתור המזכירה הזמנית של אונברסטיה פליאום.״

אני מנסה כמה שיותר להישמע רגיל אבל אני מופתע. הבחורה בת עשרים. ״טוב.. ואיך את עם מספרים?״ אני מיישר את המבט אלייה ולחייה מאדימות. היא לחוצה. ״הכול בסדר.. אני לא אוֹכֵל.״ אני מתגרה בה כשאני מביט בה ככה.

״מצטערת.. אני יחסית .. טובה עם מספרים .״ היא ממלמלת את ההתחלה.

״מעולה כי לא נצטרך מספרים,״ אמרתי בשקט, משועשע מכך שהצבע האדום יורד מפניה במכה.

״אתה רציני?״ היא מחייכת בהקלה.

״אני צריך מזכירה. תוכלי להיות כול יום בשעה 7 וחצי ,כאן?״ אמרתי, מביט ישירות בעיניה ולחייה מאדימות פעם נוספת. כל גווני הרגש בפניה ניתנים לקריאה. זה מוצא חן בעיניי.