נפל חזק

פרק 17

כעבור חצי שנה-

אלן
אני בניורק עם השותפה החמודה שלי , היא באמת נהדרת ותאמינו לי שאין יכולת לתאר מילים רעות על הבחורה , היא מלאך .

החיים ללא ספק האירו פניי שנפלתי עלייה , ליפול על אנשים טובים באמצע הדרך זה מזל גדול , כלכך משמח שאלוהים אוהב אותי עד כדי כך להביא לי טוב לאחר הסיבוך . יש כאלה בכלל לא זוכים לקבל אותו.
אני חושבת על אדוארד שוב מה הוא עושה ברגעים אלה , השותפה לדירה שלי ממש ברגע זה עובדת במלצרות והיא רצתה לסדר לי לעבוד איתה אבל פעם קודמת שניסו לסדר לי לעבוד עם מישהו ....זה הלך גרוע יותר ממה שחשבתי , עדיף שלא .
״נו״ מלמלתי לעצמי שניסיתי לדחוף את הבגדים והכול נפל . ניסיתי לסדר שוב ו.. בינגו , הצלחתי.
התארגנתי בזריזות לובשת שמלה צהובה בעלת פרחים לבנים , לבשתי את הוואנס הקבועות שלי והשרשרת ירח , התאפרתי התבשמתי ולקחתי לי פרוסה עם אבוקדו בפנים , התקדמתי לכיוון החנות ספרים שנפתחה מתחת לביתי . אני בכלל לא בעיר שלו , אני לא בסיאטל אני במנהטן . מנהטן שווה בטירוף , נשבעת !
אני משתדלת לעמוד על שלי , אני עוברת בין הספרים ומחייכת שנופלת על הספר ׳למרות הכול׳ אני קוראת את התקציר והוא נשמע באמת כואב . אני משתתפת בסבל של הגיבורה .. אני תופסת את הספר בהערצה , זה ספר שמזכיר לי אותו.. אני לא מצליחה לשחרר את הזיכרון ממנו , התגעגעתי לבנאדם נואשות . קול מצמרר מהדהד בחנות ״למרות הכול ״ ואז הקול של הספרנית ״למרות הכול ? בטח במסדרון מספר 7״ תקוללי כלבה , הספר האחרון שלי! אני מרימה את מבטי זה אדוארד ?? פאקניג שיט . אני עוברת במומחיות מוזרה שלא ידעתי שיש לי ומתגנבת לקופה בלי שיקלוט אותי אני משלמת על הספר ובורחת ישר לבית באנחה עצבנית.

אדוארד
הספרנית המזדיינת , שאלתי אותה איפה יש ספר .. ועוד היא מוכרת ? ומה היא אומרת לי ׳יש מצב שהיא עוד באזור תלך לחפש את הבחורה עם השמלה הצהובה ׳ . בואי אני אחפש לך מוח חדש . ספרנית עלאק . אני מבקש שיזמינו לי את הספר והיא טוענת שהסופרת כבר לא מתעסקת בכול זה , זה בכלל לא קשור תדפיסו . טיפשים.
אני יוצא מהספרייה ונושם עמוק , אני חייב להירגע -דחוף.
אני מתגעגע לאלן , ממש מתגעגע . אני יכול להריח את הריח המתוק שלה .. לחשוב שאני מדמיין זה הורג אותי מבפנים -נהייתי אובססיבי-
אלן הייתה האובססיה שלי .. אני בטוח.
״כן גייק״ אני עונה לשיחה והוא מתחיל עם השטויות שלו.
אני מתהלך והריח רודף אותי , אני נשבע שאני עוד שנייה רושם את עצמי לפסיכיאטר כי נפלתי חזק בגלל בחורה שבכלל לא בניורק , שעזבה אותי לטובת געגוע משפחתי.

אלן
אני מרגישה רע , מתחבאת מאחורי תחנת אוטובוס שלא יבחין בי , הוא מדבר עם חבר שלו גייק .. ונשמע לא מתעניין בכלל הוא מרוכז לגמרי בריצפה , הוא נוטה לכיוון הכביש ואני שוקלת לעצור אותו ויודעת שאסור המכונית צופרת במהירות ואני רצה ומושכת אותו בכל הכוח שלי הוא מתייצב ואני מביטה ישר לעינו הוא לא קולט את פרצופי משפשף שבזיפו שגדלו , התגעגעתי..
מרגיש כיאלו הכל נעצר , מה הוא עושה במנהטן ?
״פאק ״ הוא נראה מבולבל ומתוסכל ״לא אחי .. אני מדמיין״ הוא עוקף אותי ואני המומה , ממש המומה. הוא ממשיך ללכת ולפתע עוצר ומסתובב ״אני לא ״ הוא מנתק את השיחה ומתקדם אליי מהר ״אלן?״ הקול שלו חסר נשימה ואני מנסה לייצב את שלי
״הו היי״ אני נושכת את שפתיי הגבר הזה גורם לרטט בין רגלי
״השמלה הצהובה״ הוא לוחש מעביר את ידו שוב על הזיפים , הוא נראה ממש מושך .
״אה ?״ הבילבול תוקף אותי
״הספרנית אמרה שבחורה תפסה במקרה ספר שחיפשתי בכול ניורק ״ אמר בשקט והביט הישר לספר שבשקית , בלעתי את רוקי.
״אני אסיים לקרוא ואביא לך.. אין המון עמודים אני אסיים בשבת - מבטיחה״ אני מחייכת חיוך קטן והוא שותק לרגע .
״מתי חזרת ?״ קולו קר ומעורב עם נחמדות
״תספר לי איך אתה מצליח להיות מגעיל ונחמד בו זמנית?״ אני מגחחת בעצבנות ומעבירה נושא
״קצת קשה .. משהו טבעי . אני מניח״
״קצת קשה ?״ חיוך עולה על שפתיי , הבחור הזה משוגע לגמרי!
״מישהו צריך לעשות עבודה כזו , לא ככה?״ הוא מתקרב עוד צעד לצמצם את המרחק העצום .
״א-הא .. איך אתה ?״ אני מתעניינת לשלומו
״בסדר . את מתכוונת להגיד לי מתי חזרת או לשגע אותי ?״ הוא נשמע חסר סבלנות..
״בגישה הזו שום דבר לא תדע , ״ אני מתעצבנת הוא נוחר בבוז אני מסתובבת והוא ממהר למשוך בחזרה במרפק ידי.
״טוב אני חייב לך סליחה ״ הוא רציני .
״מדבר אדם שלא יודע מה בידיוק המשמעות של המילה סליחה״ אני לועגת והוא נאנח .. אני יודעת שאני משגעת אותו ומשהו בי נהנה.
״ובכול זאת אני חייב לך אותה , תסמכי עליי שאני משתמש בה המון״
״א-הא , עם מי לדוגמא ?״ אני סקרנית לדעת הוא גונח בתסכול .
אני משגעת אותו.