נפל חזק

פרק 9

אדוארד
היא פותחת את הפה ומכניסה ביס גדול אני בולע את הרוק. הזין שלי פועם שוב ואני מזכיר לעצמי שזה סתם שעומד לי ממנה וזה שום רגש אחר. נוזל לה קצת מיונז ליד השפה ואני מתקשה לא להעביר את האגודל שלי שם.

אני פשוט בוהה בשפתיים ושואל את עצמי מה הטעם שלהן.

אני יודע כמה אסור לי לפתח רומן איתה , היא שונה.
אני לא רוצה להרוס אבל היא משגעת, לעזאזל, היא מטרפת אותי.

את משגעת אותי.

״אי אפשר לשגע משוגע,״ הקול שלה משועשע ושפתייה עם קצת מיונז.

״דיברתי בקול?״ זה לא מצא חן בעיניי, חוסר השליטה .. בפעם המי יודע לידה..? היא מצחקקת ואני מרגיש צורך לחייך. אני אוהב לשמוע את הצליל המתוק הזה .

״ברור, טיפשון,״ היא אומרת כמו ילדה קטנה ואני מרחיב את החיוך והיא פוגשת בעיניי ולחייה נצבעות באדום .. מה מביך את הילדה הזאת?

״למה את תמיד מסמיקה. מה הקטע שלך אישה?״ אני נשען קדימה ואני שם לב לנשימה של שמתהדקת.

״אה.. בחיים אף אחד לא כינה אותי כאישה,״ היא מאדימה אפילו יותר כשהיא מתוודה.

״למה לא?״

״לא יודעת אני הייתי פחות נשית , אני מניחה.״ קולה חלש , זה מקום רגיש אצלה.. אני מהנהן באיטיות וחושב מה לומר.

״כול עוד אין לך זין מעצבן בין הרגליים, את אישה ועוד איך.״ אני אומר בחוצפה והיא מסמיקה יותר ונועצת בי את מבטה וידעתי שזה הביך אותה. חייכתי חיוך קטן והיא הזעיפה פנים.

״אם הייתי אישה לא היית מדבר אליי ככה.״ היא מתקילה אותי.

״יש לי משהו להגיד אבל, הוא גס מדי.״ אני מזהיר והיא מגלגלת עיניים נראה שהיא פגועה. נאנחתי מכניס חתיכה נוספת של סטייק לפה שלי.

היא הניחה את ההמבורגר שלה בחוסר רצון לאכול ״אני לא רעבה.״ קולה היה חלש וזה צבט לי בלב, שוב . רגש האשמה המזויין.

״תאכלי ואל תתני לי להכריח אותך, ״ ניסיתי להזהיר אותה והיא ישרה את מבטה אליי ונראה שהעיניים שלה כבר לא כאלו שמחות.

״אתה לא מחליט עליי.״ הקול שלה העיר את הזין שרק נרגע.

״בטח שכן .״

״בטח שלא.״

״טוב אני גם לא רעב.״ קבעתי בעצבים. היא הורידה לי את התאבון.

״יופי,״ היא נשמעה מעוצבנת.

״נזמין חשבון,״ קבעתי.

״כן.״ קולה היה כועס לא פחות ממני.

המלצרית הגיעה והביאה את החשבון היא באה לשלם וזה הטריף מה היא חושבת שהיא עושה? אני זה שהציע להזמין לאכול.

״מה נראה לך?״ התעצבנתי והנחתי את האשראי על המתכת עם החשבונית. המלצרית אספה אותו והתעכבה קצת לא יחסתי חשיבות.

״זה החלק שלי בחשבון״ אמרה בנימה מצטערת כלפיה.

״יופי מעניין לי,״ עניתי בגסות והיא השפילה את מבטה, נפגעת שוב.
לעזאזל היא רכה מדי. כל כך לא מתאימה לעיר הזאת. העיר גדולה מדי, מסוגלת לאכול אותה בלי מלח.

היא רגישה וזה.. מעצבן!

המלצרית הגיעה ובאתי להוציא שטר לטיפ בעוד שלקחתי את הכרטיס ואלן הייתה בשקט. הנחתי שטר של 50 דולר. תמיד אמרו לי שהגזמתי עם הטיפ .. אבל זה הטוב היחידי שאני עושה כדי לעזור.

כשנכנסנו לאוטו , השקט תקף אותנו.

שנאתי לשמוע אותה שותקת. העדפתי שתדבר שאני אשמע את הקול המתוק שלה .. ״אלן,״ קולי התחנן .

״מה?״ היא שקטה מדי.

״תגידי משהו,״ ביקשתי.

״למה לי?״ היא המשיכה להביט דרך החלון.

״כי שאת שותקת זה גרוע יותר מזה שאת מדברת .״ ניסחתי את זה לא נכון.. בכלל לא .

״אה, אז שאני מדברת זה גרוע, שאני שותקת זה עוד יותר גרוע. רגע ..״ אמרה בשקט ואז הביטה בי וזה הוציא אותי מריכוז, ״מותר לי לנשום?״ קולה היה מתחנן הזזתי את מבטי לעברה רציתי לנשק את שפתייה כדי לסדר את הפה שלה שהיה עדיין עם קצת מיונז. וגם כדי להשתיק את החוצפה שלה.

״את פשוט מעצבנת,״ גנחתי.

״כי אתה מושלם.״ פניתי בחדות שוב , התעצבנתי מכך שזילזלה בי.
עצרתי מתחת לבית שלה. ״מחר תגיעי בשבע בבוקר.״ התעצבנתי, רציתי להתעלל בה על החוצפה שלה.

״מה ? אני בקושי קמה לשבע וחצי !״ אמרה בהפתעה .

״יופי לא אכפת לי מתי את קמה. תתמודדי.״

״למה אתה כזה מגעיל אליי?״ היא נשמעה פגועה. שוב.

״תתמודדי כבר ותפסיקי להיות רגישה. את במנהטן.״ אמרתי מאבד את הסבלנות. ״זאת הצגה מזורגגת. את משחקת את עצמך רגישה וטובה וחייכנית כלפיי כולם. בנינו, אלן? אני יודע שבפנים את שטן ושאת פאקניג כלבה ..״

התעצבנתי אין סיכוי שהיא מתוקה.
אין סיכוי שאנשים כמוה עוד קיימים.
כולם פאקינג נכחדו.

דמעות נצצו בעיניה, ״אף אחד לא אמר לי דבר כזה!״ היא נשפה בחדות ״מרושע,״ היא לחשה ומיהרה לצאת מהרכב והרבצתי להגה חזק.

לעזאזל!

בטח היא לא תחייך אליי יותר ..

אני עושה שטויות , פאקניג צרה מהלכת !

בחיים לא ידעתי לשלוט במילים שלי , ההורים שלי נעלמו מוקדם מדי בשביל ללמד אותי נימוסים.

אני מתגעגע אליהם , ולכל הרוחות, אני רוצה גם את אלן .

מעניין אם החיים שלי היו אחרת אם הם היו בחיים.. הייתי מתייחס לאלן שונה?