נפל חזק

פרק 35

אדוארד
אני לא בידיוק ידעתי מה אני מרגיש אלייה , ידעתי שאני רוצה אותה קרוב אלי , נזכרתי באירועים שלי ושלה אבל לא תרחתי לעדכן אותה.
אני רוצה לנשק את השפתיים שלה כדי להרגיש את הטעם , גם כעסתי שהיא שיקרה , שמעתי את השיחה.. היא הלכה לבית חולים המזדיין .

אני פותח את החלון ״כנסי״ קולי עצבני
״מה אתה עושה כאן ?״ היא לחשה נכנסת לאוטו וסוגרת את הדלת
״מה המצב ?״ אני חסר סבלנות
״הצטננות״
״טוב״ אני עצבני , למה היא שיקרה לי בבית ? מה היא חושבת שאני טיפש ?
״איפה התרופות?״ אני מרגיש עצבני
״הוא אמר שאני צריכה לנוח״ היא מביטה לעבר החלון , אני מרגיש שוב.. כעס .

***

אלן
אני בבית ׳נחה׳ . אדוארד ואני רבנו מלא .. אני רוצה לעזוב , בחזרה לישראל . לתת למחלה הארורה לקחת ממני את הנשימות האחרונות .
אני לא מתכוונת לקחת את עצמי בידיים . אין לי כוח לחיים .
אדוארד לא זוכר אותי הוא אפילו שונא אותי!
״אדוארד?״ אני מלמלת נכנסת לחדר עבודה שלו , הוא מרים רק את עינו מהדפים .. גופי כואב ממבט אחד שלו .
אני מתיישבת מולו ״תקשיב״ אני נושמת עמוק ״אתה גם ככה לא זוכר אותי ״ אני אומרת הוא זז אחורה ״אני רוצה לחזור לארץ שלי .. להורים שלי״ אני מסבירה בעדינות .
״ מה?״ קולו נשמע מעוצבן
״אנחנו צריכים להיפרד״ אני נושמת עמוק
״באיזה סרט את חיה?״ חשבתי שהוא יקבל את זה , הוא לא רוצה?
״מה?״ אני מבולבלת
״את רוצה לגמור את זה , דווקא עכשיו ?״ הוא מביט לעיני , עינו לא מרוצות מהשיחה הזו .
״כן״ אני מלמלת
״טוב ״ הוא אומר בשקט
״טוב ״ אני אומרת גם וקמה ממקומי ״אני אלך להזמין כרטיס טיסה״ אני לוחשת מסתובבת ושומעת את הצעדים מאחורי הוא מסובב את מרפק ידי ובשנייה אני מוצמדת לקיר ״את לא הולכת לשום מקום״ הקול שלו כועס ..?מאוכזב ..?
״למה?״ אני מרגישה שהוא מעמיס , הופך הכול לקשה .
״כי ככה ״ הוא מלמל ותופס אותי בעדינות ומצמיד את שפתיו לשלי , תופס שליטה. אוי אלוהים .. כמה התגעגעתי לטוב הזה .
הנשיקה שקועה בין געגוע לבין עצב . הוא זוכר אותי.. האהבה בנינו הייתה לא ניתנת לתיאור , אני בטוחה שככה זה באהבה.
היא כואבת , משוגעת ועוצרת נשימה . או שאולי זה המחלה...?
שפתינו התנתקו הוא תפס במותני ״אל אני זוכר״ הוא נשם עמוק לבי נעצר ״דווקא עכשיו?״ הרגשתי נורא
״אני זוכר הכול , אל ,״ הוא מתחנן אליי
״מאוחר מדי , אני לא מתכוונת להילחם . מצטערת״ אני לא מתכוונת להסביר , עינו מביטות עמוק בעיני .
״את לא , אני כן ״
״אני עומדת למות״ אני מנפצת את הבועה שלו ובורחת לשירותים , נועלת ונכנסת למקלחת חמה ומאשרת לזרם הבכי שלי לבכות עם זרם המים של המקלחת .. אני עייפה .
אני לא רוצה את זה. שום מחלה , שום כלום.
שמישהו יציל אותי! בבקשה .

***

אני שקועה ברחמים עצמים , אדוארד יודע את המצב .
הוא מתעקש שאני אעשה טיפולים .. רבנו גם על זה .
אני לא רוצה לעבור כאב , אני מפחדת מהכאב . הוא משתלט בלי שרוצים אותו בכלל .. אני לא .
״בבקשה אלן !״ הוא מתעצבן ומתיח את ידו על הבר שיש הזה שבאמצע המטבח
״תפסיק !״ אני מרימה את קולי גם , מוזר כי השיעולים הפסיקו..
״התור של הרופא עוד שעה , אם את לא מוכנה אני אקח אותך ככה!״ הוא מרים את קולו עלי .
״אתה לא תעז״ אני מלמלת בכעס
״טוב .. את זאת שמכירה אותי , רוצה לנסות ?״ אני יודעת שיש לו אומץ , ועוד איך .
״לא ״ אני לוחשת מודעת לכך שאין לי ברירה .
״אז סתמי ״ הוא מעצבן ! נהייתי שמנה , אולי זה חלק מהמחלה? אולי היא הפכה את השיעולים להשמנה?
אני מתארגנת לבית חולים בבגדים חמים ודואגת לאכול חטיף ציפס טעים .. מה הסיפור שלי ?

לפני שאני נכנסת לרופא אני מביטה בכעס באדוארד ״אני נכנסת לבד״ אני מלמלת והוא מצמצם עיניים ״למה?״
״כי ככה . אחרת אני לא נכנסת . תנסה אותי״ אני מחזירה לו באותו מטבע
״פאק , בסדר ,״ הוא עושה צעד לאחור ואני נכנסת לאותו רופא , הרופא פורץ בצחוק ללא הומור ברגע שאני יושבת.
״את בחודש שני״ הוא מסביר ואני מגלגלת עיניים , זה מה שחסר לי.
לספור את החודשים שלי של המחלה הארורה ..
״אני מתכוונת לעשות , טיפולים?״
״הפלה?״ הוא מרים גבה
״מה?״ אני מגחחת בעצבנות
״את בהריון אלן , קרה טעות.. שלחנו לך מכתב בדואר ..״ הוא מסביר ועיני נפתחות בהפתעה , זה מסביר את המחזור , הדודא , הכול .
אלוהים ישמור !! תודה אלוהים !!! רגע.. אדוארד..
״נקבע לך פגישה לרופא אחר, תביאי את האבא?״ הוא מחייך בחום ואני מהנהנת לחיוב , אני בהריון .
״וואו כן ״ אני שמחה , יוצאת מהמקום וקובעת אצל הפקידה , אדוארד עדיין יושב .. בצד כועס . אדוארד בא לפני שאני מספיקה לשלם ומושיט את האשראי שלו ״שקט ״ הוא עוצר אותי לפני שאני באה להתווכח איתו על התשלום.
״מעצבן״ אני לוחשת , אוחזת בבטן שלי בעדינות.
יש לי תינוק .