נפל חזק

פרק 5

אדוארד
״שבי.״ הורתי לה בטון קריר, גורם לעיניה לתפוס בשלי.

לא ידעתי בדיוק מה זה חום אנושי, וזו גם הסיבה העיקרית למה אני קר אל כל מי שאני מכיר.

״אוקי.״ היא ממלמלת ואני צריך לנשום עמוק לנסות לא להשתגע מהתמימות הטהורה של עיניה.

לעזאזל .

״קחי.״ אני מושיט לה יומן ואייפד .

״מה?״ היא מביטה בי בבילבול.

״את יודעת איך להשתמש באייפד או שנוח לך במחשב?״ אני לועג בהתחלה והיא מכווצת את עינייה. זה פגע בה.

״ברור שאני יודעת אתה לא חייב להיות גס רוח..״ היא מתקילה אותי.

״טוב. תקבעי לי פגישה עם דין אלופין,״ אני מעביר נושא ואז ממשיך את המטלות. ״תוודאי שהפגישה לא בבית קפה, אלא כאן בבניין.״ אני ממשיך להסביר אבל, היא קוטעת אותי וזה לא מוצא חן בעיניי בכלל ..

״למה שלא יהיה פה?״ היא מביטה בי כאילו אני טיפש.

״כי הוא יתעקש בחוץ. אל תעצרי אותי כשאני מדבר, שאלות בסוף.״ אני זועף בה לקראת הסוף והיא מהנהנת לחיוב באיטיות .

ילדה טובה.

אני עוצר לרגע מביט ברשימה. המבט בעיניה בילבל אותי וגרם לי לשכוח הכול. זה שוב מתקיל אותי אני מרגיש לא בשליטה.

אני שונא את זה.

״תקני קפה בלי סוכר, ותוודאי שבפעם הבאה כל בוקר זה יהיה מהסטארבקס בשעה שבע וחצי. אני חייב עותקים מאלו.. והכותבת היא- כריסטופר 56. תשלחי פרחים לדירה מספר 17.״ אני מנסה לשחרר את הנשימה שנעצרה בגלל ההיסוס בעיניה. היא מפנה את מבטה לתקייה.

״כמה עותקים?״ היא עוברת עם עיניה על הכתוב בדף.

״שניים. תזדרזי. חבל על הזמן,״ אני שוב גס רוח, היא פוגשת במבטי מעט מאוכזבת מהיחס שלי כלפייה.

מה היא רוצה ?
לעזאזל...

״בטח מר קאלו.״ היא קמה ממקומה וחוטפת את הדפים ואני מתאפק לא לחייך, היא עצבנית בצורה מתוקה.

פאק. אני כזה אידיוט.

***

עובר שעה והיא ניגשת עם קפה מסטארבקס , עותקים בשמרדף, וחיוך רחב. והחלק האחרון .. קצת מדאיג.

״הנה, עותקים.״ היא מתיחה אותם בשולחן ואני שולח מבט מאיים היא נרגעת ומוסיפה ״וקפה,״ החיוך מדאיג.

״אני צריך לדאוג?״ אני לועג.

״למה אדוני?״ היא מביטה בי במבט מתוק. אדוני? אף אחד לא קורא לי ככה ואני מנסה להסתיר את החיוך בכך שאני מגרד את הלסת שלי. אפילו הזין שלי פועם כשאני שומע את זה ממנה.

״החיוך הזה קצת מלחיץ.״ אני יורה מבט מזהיר והחיוך יורד ואני מצטער על ההערה הדפוקה . ״מצטער,״ אני ממהר לומר. ״פשוט חשבתי שהרעלת אותי או משהו..״ אני מנסה להישמע קר .

״אל תדאג אתה לא ברשימה של האנשים השנואים עליי..״ היא מלמלת ואז מוסיפה, ״עדיין״ ובטוחה שלא שמעתי. אני מנסה לא לחייך וזה פשוט יוצא.

״שמעתי את זה.״

״אה , לא התכוונתי..״ היא מסמיקה ממש. אני מהנהן קלות והיא נכנסת למשרד ואני נשאר עם חיוך אידיוטי. כשאני קולט מה אני עושה אז אני מתאפס על עצמי. אני פשוט.. מחייך כי שמעתי שאחת העובדות קצת מתגרה במזל שלה, כן? .. והייתה לי זיקפה אתמול כי אני סתם רוצה לזיין אותה .

ועכשיו אני מרגיש כזה אידיוט גמור שנפל חזק .

אלן-
טוב הוא היה חייב להביך אותי ככה? אוף איתו.

אני מנסה להתאפס על האירוע, מנסה לחפש את הפרחים היפים למשפחת בראון אבל לא מצליחה להתרכז. כל שנייה עולה הסיטואציה המביכה שעשיתי מול המנהל שלי.

חרדה מעצבנת.

אני שותה שלוק מהשוקו שלי ומוצאת את הזר המקסים. זר אדום בעטיפה שחורה.. מעניין מי הגברת ההיא שצריכה לקבל את הזר.

את כלכך מקנאה... הקול שבראשי מעיק.

אני מקנאה ? במה ?

טוב אולי קצת.. גם אני הייתי רוצה לקבל זר פרחים מאדוארד, או סתם יחס .

אבל זר פרחים? מי זו שם? אני חייבת לברר. אני שולחת את הזר פרחים לכתובת וקובעת את הפגישה שלו עם דין אלופין... הוא מנסה לשכנע שאקבע להם במסעדת ערב כמו שאדוארד אמר, ואני מנסה לשכנע אותו במתיקות והוא מאשר.

״מעולה מה עם .. מחר בשעה עשר בבוקר?״ אני ממתינה הוא מהסס לרגע מבעד לקו.
״מעולה, ודרך אגב אני אשמח שתגיעי עם מר קאלו,״ הוא לוחש את הסוף אני מתעניינת ומסתקרנת, הוא בטח סתם מתלוצץ.
״למה תשמח? ״ אמרתי ולחצתי על הרמקול שבפלאפון המשרדי והתחלתי להקליד לאייפד את השעה.
״כי אני אשמח להכיר את החמודה מבעד לשיחה,״ לחיי נצבעו באדום.
״הוֹ , זה מחמיא . תודה..״ אני מנסה להישמע פחות נבוכה.
״אז מחר בעשר?״ אני יכולה להרגיש חיוך בדבריו.
״א-הא , שיהיה לך יום טוב ..״ אני מאחלת בכנות.
״גם לך נסיכה, ״ הקו נותק.

אני שומעת השתעלות מכיוון הדלת ומופתעת לגלות שאדוארד עומד שם. איך לא הבחנתי בו ...?

״אני לא מאשר שתגיעי איתי מחר. ״ הוא נשמע מעוצבן ולחיי מאדימות. הוא שמע את השיחה? הוא מתקדם לשולחן שלי ולבי פועם במהירות. מה קורה לי? ״סיימת?״ טון קולו חד ואני מהנהנת לחיוב. ״יופי את יכולה ללכת,״ הוא אומר והולך וטורק את הדלת.

שיט... זה מה שחסר לי שיחשוב שאני אחת כזו פרוצה!

״ביי מר קאלו , יום טוב..״ אני מלמלת וחשה אשמה בכך שהוא כועס , הוא צודק זה לא יפה מצידי.. הוא לא טורח להרים את מבטו רק מהנהן לחיוב ומתעסק בניירות שעל שולחנו ,ואני יוצאת מהמשרד ונאנחת בתבוסה.

למה אני כזאת מפגרת?!