Love in jail

פרק 4

אכלתי לפני השינה וישנתי שעתיים ושוב אכלתי כי אין על אוכל ואז התקלחתי.
סירקתי את שיערי הרטוב ולבשתי את המדים ומעיל של הכלא כדי שלא אתקרר משיערי הרטוב.
לקחתי איתי בקבוק מים קטן ויצאתי מהחדר, הולכת לאגף ומתכוננת לשמירת הלילה שלי.

״השיער שלך רטוב, את תתקררי״ נתנאל אמר כשנעמדתי ליד התא שלו.
״אני אהיה בסדר, תודה״ חייכתי אליו והוא גלגל את עיניו.
מה יש לו?

•נקודת מבט נתנאל•
המון זמן שלא באה לפה מישהי יפה כמוה.
כל דבר בה משך אותי.
שיערה החום ארוך שהגיע עד סוף גבה, והעיניים החומות שרק אפשר לטבוע בהן, כאלה שממכרות וסוחפות אותך, והשפתיים העבות שלה שאני הייתי מת לנשק.
היא גם כזאת נמוכה, 1.50 מטר לידי שאני לעומתה 1.90 מטר והיא מגיעה לי בקושי לחזה.
אבל למה שהיא תרצה להכיר במישהו שישב בכלא? מישהו שרצח?
״אז מכיוון שאני אמורה לסבול אותך פה עד שש בבוקר, בוא נעשה משהו״ הציעה והתיישבה על הרצפה מולי, נשענת על הקיר.
״מה את רוצה שנעשה בדיוק? נשחק דוקים?״ צחקתי בזלזול, מה היא ילדה קטנה?
״לא האמת שלא, אפשר לעשות 21 שאלות״ חייכה וגלגלתי עיניים.
״זה משחק מטומטם״ אמרתי והתיישבתי על הרצפה גם, מולה.
״או שאתה מפחד לחשוף משהו״ עלתה עליי ועצמתי את עיניי לכמה שניות ופקחתי אותן.
״לא, בואי נשחק״ אמרתי בשקט וחיוך רחב נמתח על פניה.
״אוקיי, שאלה ראשונה, כמה זמן אתה כבר בכלא?״ שאלה והביטה בי במבוכה, כאילו שזאת שאלה סודית.
״שנתיים״ אמרתי ועיניה נפערו לרגע.
חשבתי על שאלה לרגע, אין לי שאלות מחורבנות לשאול אותה.
הטלפון שלה צלצל והיא הביטה בצג וחייכה לרגע.
״היי אימוש״ חיוכה התרחב ואז ירד באותה מהירות שהוא עלה.
״הוא חזר?״ נשכה את שפתה ודמעות נקוו בעיניה.
כאב נשקף מהן והיא נראתה מפוחדת.
״א...אוקיי, תסגרי את הדלת ואל תפתחי יותר!״ ירדן כעסה וניגבה את דמעותי שכבר זלגו להן על לחייה.
״אמא בבקשה אל תעשי משהו שתתחרטי עליו, אני אבוא בחמישי, אוקיי?״ היא הייתה על סף שבירה וליבי התכווץ.
הרגשתי חמלה כלפיה ורציתי לקום ולחבק אותה לכמה רגעים, אבל זה נוגד את האופי הקשוח שלי וגם אני לא יכול, יש סורגים.
״אני לא מאמינה״ לחשה כשניתקה את השיחה.
״הכל בסדר?״ שאלתי אותה ועיניה החומות דבש שהפכו לכהות הביטו בי ונראו כבויות.
״זה פשוט.. אבא שלי חזר הביתה ואמא שלי כלכך נבהלה והעיפה אותו והוא.. הוא איים עליה שיחזור ויהרוג אותה״ אמרה ויבבה יצאה מפיה וליבי נמחץ.
״מגיל קטן אבא שלי היה מתעלל באמא שלי, הוא היה חוזר שיכור הביתה ועצבני ומכה אותה ואני הייתי בחדר, פחדתי להתערב״ המשיכה להסביר.
״ואז.. הוא היה מכה גם אותי, כל פעם כשהוא היה נכנס הביתה הייתי רצה לחדר ונועלת אותו, אבל לפעמים הוא הספיק לתפוס אותי והיה מרביץ לי.
אמא שלי ניסתה להתגרש ממנו אף הוא לא נתן לה גט ואיים שהוא ירצח אותה והיא סבלה ממנו שנים רבות, עד שהצליחה להוציא נגדו צו הרחקה והם התגרשו, והיום.. היום הוא חזר והיא העיפה אותו והוא.. איים שוב שהוא ירצח אותה״ עיניה של ירדן הפכו לאדומות מהבכי וליבי כאב עליה.
״הוא בטח חזר כי הוא היה צריך כסף״ אמרה.
היא הרימה את שרוולה וחשפה בפניי צלקת ענקית ואדומה והחוורתי לרגע, איך אפשר לפגוע בדבר כזה תמים?!
״זה.. הוא עשה לי את זה כשהייתי בת 11, יום אחד הוא חזר ממש שיכור ועצבני, באותו הזמן ראיתי טלוויזיה וכשבאתי לברוח לחדר הבקבוק בירה התנפץ מידו והוא תפס חתיכת זכוכית וחתך אותי בה בכדי שלא אברח״ סיפרה וזה צימרר אותי.
ראיתי מולי ילדה חזקה שעברה דברים קשים בחיים, ילדה שצריכה חיבוק ונשיקה במצח ומישהו שייתן לה תשומת לב.
הרגשתי בדיוק כמוה, בודד, וכאוב ופגוע.
ראיתי כמה שהיא שבורה.
״אבל זה עבר, ואני.. אני בסדר עכשיו ברוך ה׳, אבל.. זאת צלקת לכל החיים״ נשכה את שפתה בכח והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה.
״אני לא יודעת אפילו למה אני מספרת לך את זה, כי.. כאילו.. אני לא מכירה אותך אפילו!״ משכה באפה והביטה בעיניי.
״אני חושב שהיית צריכה לפרוק את זה פשוט״ אמרתי והעברתי את ידי בשיערי.
״בטוח גם לך יש סיפור.. לא?״ שאלה וגופי התקשח.
לא רציתי לספר לה על העבר שלי, לא רציתי שתשפוט אותי בגלל המעשים שעשיתי.
שתחשוב שאני איזה רוצח מזויין.
״זה לא לעכשיו״ הידקתי את לסתי, מקווה שהיא לא תלחץ עליי לספר לה.
״אוקיי״ לחשה והניחה את ראשה על הקיר בעייפות ונרגעה מעט.
״אני חושבת שכדאי שתלך לישון, מאוחר כבר״ היא אמרה ועצמה את עיניה.
״אני בסדר ירדן״ אמרתי.
היא הרימה את ראשה לרגע והביטה בי.
״בטח גם לך יש תסביך אב, נכון?״ שאלה והתעצבנתי.
״ירדן אין לי כוח לספר לך כלום, שחררי״ כעסתי, אני מת לסיגריה עכשיו.
הילדה הזאת מעצבנת וסקסית בו זמנית. שיט.
ירדן נאנחה וישבה על הרצפה, משעינה את ראשה על הקיר ומביטה לתקרה.
עיניה התחילו להיעצם ואז היא פתחה אותן שוב.
״את יכולה לישון, שיר פה״ החוויתי עם ראשי לשיר שהייתה עסוקה בטלפון.
״לא, אני בסדר״ לחשה.
הבטתי בה לכמה רגעים נוספים ואז היא הישירה את מבטה אליי, נותנת לי לטבוע בעיניי הדבש החומות שלה.
״היי בייבי״ שמעתי את קולה של עדי.
סעמק, אני שונא שהיא קוראת לי ככה.
״היי ירדן..״ אמרה בלי חשק והביטה בה בזלזול ואז הביטה בי.
״אתה מוכן?!״ שאלה וקרצה לי והבטתי בירדן, שישר השפילה את מבטה.
״כן״ חייכתי לרגע והרגשתי חרמן יותר מתמיד.
האמת שחיכיתי לה, היא הסטוץ הקבוע שלי בכלא כבר שנה, לגל זה לא כזה מפריע אז מעולה לנו.
היא פתחה את התא ונכנסה, מנשקת את שפתיי בתובעניות.
בתכלס חוץ מתחת וציצי אין לה כלום.
האופי שלה מגעיל רצח, היא צווחנית, קנאית ומציקה והיא יודעת את זה כי אמרתי לה, אבל כמו שהיא אומרת ״מה שחשוב זה הגוף שלי״, מה שעושה לך את זה, נשמה.
״אתה כזה חתיך״ עדי נשכה את שפתה.
זה לא מושך, בכלל לא מושך כשאת נושכת פלסטיק במקום שפתיים.
הנחתי את ידיי על מותניה והובלתי אותה לחדר הקטן הפרטי שיש לכל אסיר.