Love in jail

פרק 6

״ירדי!״ גל קרא בשמי והסתובבתי אליו.
״היי גל״ חייכת כשהתקרבתי אליו.
״מה קורה?״ שאל בחיוך והביט בי.
״מעולה מה איתך?״ שאלתי לשלומו.
״בסדר, תקשיבי, אני צריך שתדברי קצת עם נתי, תראי מה איתו, בסדר? פשוט את יותר קרובה אליו כי את הסוהרת שלו, את חודש וחצי שומרת עליו, הוא פשוט לא מדבר כבר איזה שבוע ואני דואג לו״ הסביר והנהנתי.
אמנם נתנאל קשוח, אבל אני מקווה שיספר לי מה קורה איתו.
גם אני שמתי לב שהוא לא בסדר לאחרונה, אחרי שיצאנו לספסל והוא בכה בלי לשים לב.
הוא לא ממש דיבר איתי מאז, חוץ מלצאת לעשן ולהביט בשקיעה.
״אין בעיה״ חייכתי והסתובבתי, הולכת לכיוון התא שלו.
״היי נתי״ חייכתי והבטתי בנתי ששיחק עם מצית שכבר לא עובדת.
״מה את רוצה דן?״ שאל בעצבים ועצמתי את עיניי לשנייה.
את לא מתעצבנת בגלל חתיכת קקה כמוהו, הכל בסדר, לנשום עמוק, חוף לבן ויפה, ים.
״בוא נצא החוצה, אוקיי? תנשום קצת אוויר״ ביקשתי ופתחתי את התא שלו ונכנסתי, והוא נעמד ואחז בידי.
״את חושבת שאני הולך לספר לך מה עובר עליי? זה לא יקרה, אז את מוכנה להזדיין מפה״ אמר והבטתי בו בהפתעה.
אוקיי, זה היה אמור לעבוד.
״בוא.בוא איתי מה אכפת לך?״ ניסיתי לשכנע אותו ועטיתי שוב חיוך על פניי.
״למה שאני אבוא איתך בדיוק? אה?״ שאל ונעמד קרוב אליי, כך ששפתינו עוד רגע ונוגעות.
ליבי דהר והרגשתי עקצוצים קטנים בבטני התחתונה.
נשימותינו הורגשו באוויר והבטתי בעיניו הכחולות שחדרו לעיניי החומות.
״כי...א..אני לא יודעת״ גמגמתי והשפלתי את מבטי.
אני כזאת פתטית.
״אז בואי נצא, כי הנסיכה דן ביקשה, אחרייך״ גיחך ואני בלעתי את רוקי והנהנתי.
הוא מעצבן! אבל עם זאת כלכך מושך וסקסי.
אבל למה שיסתכל עליי? הוא הורס!
ברגע שהוא ייצא מכאן כל בת תקפוץ עליו, הוא יכול להפוך לדוגמן מצליח עם היופי שלו!
נשכתי את שפתי ואז הרגשתי את אצבעו משחררת את שפתי.
״שיט דן, אל.. אל תעשי את זה״ אמר והבטתי בו בשאלה.
״מה?״ כיווצתי את גבותיי.
לא לעשות מה?
״אל תנשכי את השפה״ ביקש.
״למה?״ שאלתי והתפתתי לא לנשוך שוב, כדי לא לעשות לו דווקא.
״כי.. לא משנה, בואי נצא מפה״ עקף אותי ויצא מהתא.
יצאתי גם אני ונעלתי אחרינו.

•נקודת מבט נתנאל•
היא פאקינג מחרפנת לי את הצורה הילדה הזו, אני נמשך אליה ברמות.
כשהיא נשכה את השפה רציתי באותו רגע לטרוף את שפתיה היפות והמלאות.
היא מושלמת, נמוכה ומתוקה כזאת, שאתה לא יכול באמת להתעצבן עליה מרוב המתיקות שלה.
אבל למה שהיא תרצה רוצח? מישהו שלא יהיה לו כלום בחוץ?
אין לה מה לעשות עם מישהו כמוני, עבריין.
הבטתי בה הולכת לפניי עם המדים האלה שלה וחייכתי חיוך קטן.

״מאיזה גיל אתה מעשן?״ ירדן שאלה והביטה בי.
״14״ השבתי לה ופניה הפכו מופתעות.
״איך התחלת?״ התעניינה.
״לחץ חברתי, חברים שלי עישנו ועישנתי איתם גם״ הסברתי לה.
״למה אתה עצוב?״ שאלה בביישנות וחייכתי בזלזול.
אני לא רוצה לספר לה.
מה היא תחשוב עליי אחרי שאספר לה? שאני רוצח?
היא לא תסתכל עליי יותר בחיים.
״זה סתם כזה״ עניתי ביובש.
״א..אני רוצה רק לעזור״ חייכה.
הבטתי בה, בפניה היפות, והזזתי קווצת שיער מפניה.
״את לא חייבת לדעת כל דבר, דן״ אמרתי וחיוכה נמחק.
״אומרים שזה עוזר לפרוק דברים״ המשיכה ללחוץ וזה התחיל לעצבן אותי כבר.
״למה את לוחצת? מה זה פאקינג עניינך?״ כעסתי וקמתי ממקומי בעצבים.
״אני מנסה לעזור נתי!״ קמה גם היא ונעמדה מולי.
״את לא עוזרת! את פאקינג לא!״ צעקתי והתחלתי ללכת, לא יודע לאן אפילו, העיקר לא לתא הכלא.
מה היא חושבת שהיא? פסיכולוגית?
״אתה לא חייב להיות כזה חרא!״ צעקה גם היא והסתובבתי עצבני והיא נתקעה בי ועוד רגע נפלה, אך אחזתי במותניה, מייצב אותה על הקרקע.
עיניי נתקעו על עיניי הדבש היפות שלה ואז הורדתי את מבטי לשפתיים המלאות שלה. שיט, זה אסור.
״את באמת רוצה לדעת?״ שאלתי.
״כן״ לחשה והלב שלי פעם במהירות.
איך זה הגיוני? אני בקושי מכיר את הילדה הזאת.
״רצחתי את אבא שלי, את מרוצה?״ שאלתי והיא נחרדה.
פנייה החווירו לרגע ואחזתי בידה כדי שלא תיפול.
״ל..למה?״ פניה היו מופתעות כלכך, כאילו מכירה אותי ולא מצפה שאעשה דבר כזה.
״זה..זה לא לעכשין דן, שחררי״ ביקשתי והתרחקתי ממנה מעט, מעביר יד בשיער.
״אתה יודע שאני לא אוותר״ חייכה וגלגלתי את עיניי.
שיט, אינעל החיוך המזדיין הזה שלה.
״בסדר, בואי״ תפסתי בידה והלכנו לנקום טיפה יותר מרוחק, המקום הסודי שלי.
הוא לא ממש סודי, אבל לא ראיתי אף אחד מגיע לשם, אז הוא סודי כנראה.
אני פשוט יושב מתחת לעץ ולפעמים מהרהר במחשבות שלי.
לא מקום מיוחד כלכך.
התיישבתי על הדשא והיא למולי.
נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר.
״כשהייתי בן שבע עשרה וחצי, לפני שנתיים וקצת, חזרתי מאיזו מסיבה עם החברים, לא שתיתי, אז נהגתי״ התחלתי להגיד.
״כשהגעתי הביתה ההורים שלי רבו, חשבתי שזה עוד אחד מהריבים שלהם, אבל אז שמעתי את אמא שלי צועקת וראיתי את אבא שלי מכוון סכין לאמא שלי, צעקתי עליו שלא יעשה את זה, לקחתי סכין מהמגירה ואיימתי עליו שאם יעשה את זה אני אהרוג אותו, הוא דקר אותה ביד ונבהלתי ודקרתי אותו״ אמרתי.
ומבטה היה קשוב והיא סימנה לי להמשיך.
״הוא היה האבא הכי טוב שיש, הלכנו למלא משחקי כדורגל ביחד, תמיד שיחקנו כדורגל בחצר, ואז זה התהפך פתאום, מבינה? איך החיים התהפכו פתאום אה?״ גיחכתי והיא השפילה את מבטה.
״היינו עושים הכל ביחד, רואים סרטים ביחד, מעשנים ביחד, שותים ביחד, הכל״ אמרתי בעצב.
״אני יכולה.. לנגב לך את הדמעות?״ שאלה והנהנתי.
לא שמתי לב בכלל שהתחלתי לבכות.
היא התקרבה אליי וניגבה את פניי בעדינות עם ידיה הקטנות.
״אל תבכה, אתה הגנת על אמא שלך״ אמרה.
היא מתוקה ברמות.
״כן, אבל זה לא פייר כשאתה מאבד מישהו על הדרך״ הסברתי והיא חיבקה אותי.
הפנים שלה הפכו למופתעות לרגע.
התנתקנו מהחיבוק והיא נשענה על העץ בחזרה.
הנחתי את ראשי על ברכיה והיא חייכה חיוך קטן.
״הוא איים על אמא שלי כמה פעמים עם סכין ולא ידעתי, כששאלתי אותה למה היא אמרה שזה בגלל שהיא לא רוצה להרוס את היחסים שלי עם אבא שלי.
התעצבנתי עליה ברמה כזאת שלא הסכמתי שתבקר אותי בכלא הקודם שלי, בכלא ׳אופק׳ כי עדיין הייתי קטין, אבל אז הבנתי שהיא עשתה את זה לטובתי וסלחתי לה.
אם היא הייתה אומרת קודם, כל זה היה יכול להימנע״ הסברתי.
״אבל זה גם אשמתי, במקום להיות בבית, יצאתי כל יום למסיבות, נהניתי, הייתי עם אבא שלי ולא שמתי לב שאמא שלי סבלה, שהוא איים עלייה, היא רעדה כשהוא היה מחבק אותה ולא שמתי לב!״ כעסתי וירדן ליטפה את פניי ברוגע.
״זאת לא אשמתך נתי, אתה לא ידעת, הלכת ונהנית כמו כל נער רגיל״ הרגיעה קצת והנהנתי.
״נחזור?״ שאלה וקמתי ממנה.
היא נראית לי פתאום אחלה של ילדה ולא קקה כמו בהתחלה.
״את חמודה״ חייכתי אליה.
״כן, גם אתה לא רע בכלל, רק תנסה לא להתפרץ עליי, טוב?״ חייכה בחזרה וצחקקתי.
הרגשתי טוב פתאום, כאילו שפתאום מישהו באמת דואג ומתעניין בי.
״תודה דן, זה שיפר לי את ההרגשה״ הודיתי והיא חייכה מיוך מבוייש.
״שטויות״ הניפה את ידה בביטול.
״אל תתרגלי, אה?״ קרצתי והיא הסמיקה וצחקה.
״שתוק״ דחפה אותי ומשכתי אותה אליי, פורע את שיערה.
״תהיה יותר נחמד מעכשיו״ הוציאה לשון ואמרה.
״תהיי פחות מציקה״ צחקתי והיא דחפה אותי שוב ונכנסנו לבניין צוחקים.
איך היא גרמה לי להרגיש כלכך טוב בכמה דקות.
היא מלאכית שבאה אליי משמיים.