Love in jail

פרק 16

אחרי חודש התקבלה הבקשה שלנו לגשת למשפט על כך שנתנאל חף מפשע.
״עוד חודשיים ואתה משתחרר״ נתנאל חיבק את עידו ואז את שיר ולאחר מכן את גל.
״תודה לכולכם על כל התמיכה, לא יודע מה הייתי עושה בלעדיכם״ אמר נתנאל והזיל כמה דמעות של התרגשות וראיתי גם את גל מוחה את דמעותיו.
״אתה תבוא לבקר!״ אמר ומשך את נתנאל לחיבוק נוסף.
״ברור״ נתנאל צחקק.
״אתה יוצא מכאן ואנחנו נפגשים״ אמר נתנאל לעידו שגם חיבק אותו בפעם הנוספת ושמח בשביל נתנאל.
״שמרו על עצמכם״ שיר אמרה והתחבקנו חיבוק קבוצתי גדול.

הייתי לחוצה נורא והזעתי בכפות הידיים, התארגנו לבית המשפט ונתנאל לבש חולצה מכופתרת וג׳ינס.
סידרתי לו את החולצה מעט והבטתי בו בפחד.
הייתי בלחץ אטומי, הרגשתי רעד בלתי נשלט בגופי.
לא חשבתי שיגיע הרגע הזה אם להגיד את האמת.
אני הכי שמחה בעולם בשביל נתנאל שהוא יהיה חף מפשע, ככה הוא פותח לעצמו דלתות ולא יקראו לו יותר ׳רוצח׳.
אני שמחה שגרמתי לאבא שלו לבוא עד לבית הכלא ולשחרר את נתנאל, אני שמחה שגרמתי לו לערער על נתנאל, כי ידעתי כמה הוא רוצה לחזור לדבר עם נתנאל ואולי הם בסוף באמת יחזרו לדבר, אני מקווה.
״דוני, תפסיקי להילחץ, יהיה בסדר״ נתנאל חייך וקטע את מחשבותיי, מניח נשיקה על מצחי.
״אני פשוט מפחדת שלא יתנו לך חנינה״ אמרתי בשקט והוא אחז בידיי בעדינות.
״תסתכלי עליי״ ביקש והעברתי את מבטי לעיניו הכחולות.
בדיוק היום אנחנו חודשיים ואין מאושרת ממני שפגשתי אותו, גם אם זה בנסיבות האלה.
״אני מבטיח שיהיה בסדר, אוקיי?״ הביט בי והנהנתי.
הוא עטף אותי בידיו בגדולות והרגיע אותי מעט.
״נזוז?״ שאל והנהנתי, תופסת בידו בחיוך.

״נתנאל לביא״ אמר השופט את שמו של נתנאל ואני הבטתי בו.
המשפט כבר התחיל לפני חצי שעה והשופט רק תחקר את נתנאל ושאל אותו המון שאלות.
קיוויתי שהמשפט כבר יסתיים ונוכל להתשחרר מכאן.
״אתה מודה שחיים לביא הוא אביך והוא חי?״ שאל.
״כן השופט״ נתנאל ענה והביט באביו במבט מעט עקום ואז באימו במבט עוד יותר כואב.
הוא כועס עליהם ואני מבינה אותו לגמרי.
כעסתי עליהם שהכאיבו לנתנאל שלי, ששיקרו לו.
״חיים לביא, האם אתה מודה שנתנאל לביא חף מפשע ואתה הוא זה שנדקר באותו ערב?״ שאל.
״כן השופט״ ענה והשופט הביט בשניהם.
״בית המשפט החליט שנתנאל לביא מקבל חנינה מלאה!״ דפק על השולחן פעמיים עם הפטיש שלו.
מבטי הפך למופתע והבטתי בנתנאל, שהביט בי גם.
״אני לא מאמינה!״ צעקתי ורצתי לנתנאל שתפס אותי וסובב אותי באוויר.
״אתה משוחרר!״ חיבקתי אותו ודמעות ירדו על לחיי מאושר.
הרגשתי כלכך מאושרת, אחרי כל החרא שהוא אכל מגיע לו לצאת מהמקום המסריח הזה, במיוחד כשהוא חף מפשע.
״אני לא מאמין״ אמר והוריד אותי בעדינות.
״אני אוהב אותך קטנה שלי, תודה על כל רגע שתמכת בי״ אמר ומשך אותי לנשיקה עדינה.
״אני אוהבת אותך״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
״עכשיו זה רק אני ואת, אנחנו נלך ונשכור דירה ואני מבטיח שהעתיד שלך יהיה טוב יותר בזכותי״ אמר והצמיד את מצחו למצחי.
הלב שלי עוד רגע יצא ממקומו מרוב אושר ואהבה.
הבטתי בו מהופנטת, הוא כלכך יפה והוא שלי. רק שלי.
אי אפשר היה להסביר את תחושת השמחה בגופי והגאווה שלי בנתנאל, הוא כלכך השתדל להיות פה עבורי ולעשות למעני הכל.