Love in jail

פרק 13

״נתי, שיחת טלפון״ שיר אמרה ופתחה את התא, נותנת לי לצאת ומובילה אותי לכיוון התאי טלפון.
״איפה דן?״ שאלתי, מכווץ את גבותיי בבלבול.
״היא ישנה בחדר, יש לה שמירת לילה היום״ הסבירה והנהנתי בהבנה, שתנוח קצת הקטנה שלי.
התיישבתי בתא והרמתי את השפופרת.
״הלו?״ עניתי.
״נתנאל״ שמעתי את קולה של אימי ועצמתי את עיניי בחוזקה.
התגעגעתי אליה כלכך, רציתי לחבק אותה ואת אדל שלי, שכבר בת שלוש אבל עם כל מה שאבא סיפר לי רציתי גם מצד שני לצרוח עליה, להבין מה עבר לה בראש המפגר שלה שהיא איימה עליו ככה עד כדי כך שידקור אותה ביד ויברח לשנתיים.
כל הסיפור המזויין הזה חירפן לי את השכל ורציתי לשמוע הכל.
״היי אמא״ עניתי בקול יבש ושמעתי אנחה מצדה.
״אז שמעת על הסיפור שאבא שלך סיפר?״ שאלה בקול כואב.
״מה את חושבת?!״ שאלתי בזלזול.
״אני מצטערת יפה שלי״ אמרה ושמעתי את הבכי שלה מהקו.
״אמא תפסיקי לבכות ותספרי לי מה קרה״ שמעו את הקשיחות בקולי, אבל רציתי לשמוע גם את הצד שלך.
״זה בדיוק כמו שהוא סיפר לך כשאיבדתי את אמא שלי, סבתא, התחרפנתי, זה קרה כשהיית בן 15 בערך, אני תמיד איימתי עליו ורבתי איתו על שטויות והוא לא רצה לפרק את המשפחה אבל נמאס לו כבר״ התחילה להגיד והנעתי את רגלי בעצבים, איך זה שאני חי במשפחה הזאת?!
״וכשאדל הייתה בת חצי שנה אני ואבא שלך רבנו את הריב הכי גדול באותו הערב שחזרת מחברים שלך, איימתי עליו ודחפתי אותו והוא ניסה לקחת לי את הסכין ויצא שבטעות דקר אותי בידי כדי להגן על עצמו״ סיפרה והעברתי יד בשיערי, עצבני.
״אז את בעצם נכנסת לדיכאון מזדיין והחלטת פשוט להתעלל באבא שלי?״ שאלתי ושמעתי אותה מייבבת.
״את מבינה מה עשית?! את חולת נפש!״ צעקתי ושיר נבהלה וקפצה במקומה.
״אתה בסדר?״ שאלה בבהלה והנהנתי.
״אני מצטערת חיים שלי, סליחה, אני אתקן הכל״ קולה התחנן אליי ואני גלגלתי את עיניי.
״לא משנה מה תעשי, זה כבר קרה ופירקת את המשפחה, את והבעל המזדיין שלך״ אמרתי.
״אני מצטערת, אני מתגעגעת אליך נתי, אני אתקן הכל״ אמרה  שוב והתנשמתי בעצבנות, הייתי חייב סיגריה עכשיו ואת ירדן.
״אמא את לא יכולה לתקן מה שכבר הרסת! אני לא רוצה לשמוע לא ממך ולא מהבעעל המזדיין שלך, שתיכם פשוט חרא של בני אדם״ אמרתי וניתקתי את השיחה, יוצא מתא הטלפון כששיר מאחוריי.
״אני יוצא החוצה, אני לא צריך שמירה מזדיינת, תגידי לגל, יש לי אישור ממנו״ הבטתי בשיר שהנהנה ופנתה למשרדו של גל.

יצאתי החוצה לנשום אוויר והבטתי בשעון שעל ידי.
ארוחת הערב הייתה לפני שעה, בטח ירדן עוד מעט תתעורר ותחפש אותי.
הדלקתי סיגריה ושאפתי שאכטה, הרגשתי שהייתי חייב את זה עכשיו.
ירדן עלתה למחשבותיי וחייכתי חיוך קטן ואז הוא נמחק לי במהירות.
אני לא רוצה שזה מה שהיא תחווה איתי, את העצבים שלי, את הסיפור משפחה המזדיין הזה.
אני מעורב עם כמה פושעים בגלל אבא שלי, שהסתבכו איתו בגלל כספים ואני מכניס אותה לצרות וזה לא טוב, אני לא רוצה שהיא תיפגע, אני לא רוצה שהיא תהיה חלק מהעולם הזה.
אבל מצד שני אני אוהב אותה, אני מרגיש שאני מאוהב בה, שאני רוצה ממנה עוד, רוצה את כל כולה, אני רוצה לדעת מה היא אוהבת ומה היא לא אוהבת, אני רוצה לשמוע את הצחוק שלה בכל יום ובכל רגע כי רק הוא מעלה לי חיוך וגורם לי להתפקע מצחוק, אני רוצה לראות אותה מחייכת, רוצה לנשום את האוויר שהיא נושמת, לדאוג לה, לראות אותה במצבים הכי מצחיקים ומביכים שלה, רוצה לתמוך בה ולהיות שם בשבילה.
אני רוצה הכל!
אבל זה לא יקרה, אני מתכנן להיפרד ממנה, עדיף לפני שנתאהב לגמרי, לפני שניכנס לזה חזק.
אני רוצה להגן עליה מעצמי, היא צריכה מישהו שייתמוך בה ולא יתעסק עם עבריינים.

״היי, מה אתה עושה פה?״ דן הופיעה מולי והתנשפה, כנראה היא רצה.
״מה, ירדן?״ שאלתי ביובש והיא הביטה בי.
״חיפשתי אותך בכל מקום, מה יש?״ שאלה.
״אימא שלי דיברתי איתי היום, היא סיפרה לי כל מה שאבא שלי סיפר לי, התחננה לסליחה מזויינת וחשבה שהיא יכולה לתקן הכל אבל היא רק מדמיינת, מה איתך?״ שאלתי, מתכנן איך להיפרד ממנה, אבל איך אמורים להיפרד ממי שאוהבים?
״שיט נתי, איך אתה?״ שאלה וצחקתי מזה שקיללה.
״אני רוצה להיפרד ירדן״ אמרתי בישירות ומהירות ונשכתי את שפתי.
״מ..מה?״ שאלה בהלם והתיישבה מולי על הדשא.
״אני יודעת שעובר עליך משהו בזמן האחרון נתי, אני פה בשבילך, אבל בבקשה אל תרחיק אותי בגלל זה״ ביקשה וגלגלתי עיניים.
״זה לא בגלל זה, זה בגלל נושא אחר דן, אני רוצה להיפרד״ אמרתי ביובש.
אני באמת בן זונה, אני פוגע בה והיא מתחננת להיות לידי.
הדמעות עמדו בקצוות עיניה ויבבה יצאה מפיה.
״אבל..למה?״ שאלה והלב שלי נקרע לשתיים.
״כי יש לי את הסיבות שלי ירדן, אל תלחצי״ עניתי וזרקתי את הסיגרייה לרצפה.
״אני לא רוצה ללכת נתנאל, בבקשה תספר לי מה יש, אנחנו נעבור את זה ביחד, אני פה״ המשיכה להתחנן וכל מה שרציתי לעשות זה לנשק את שפתיה.
היא מדברת אליי כלכך יפה למרות שאני עונה לה ביובש ועצבים.
מי שיזכה בה יהיה מלך ויהפוך אותה למלכה.
״אני לא הולך לספר לך דן, שחררי כבר״ כעסתי והידקתי את לסתי בכעס.
״נתנאל..״ ייבבה ותפסה בידי והדמעות זלגו על לחייה ורציתי לנשק כל אחת ואחת מהן.
״לכי מכאן דוני״ שם חיבה יפה לילדה יפה.
היא חייכה מהשם חיבה תוך כדי הדמעות וקמה ממקומה.
״אם אני.. אם אני הולכת עכשיו.. אני לא חוזרת!״ גמגמה.
הלב שלי החסיר פעימה ורציתי להרביץ לעצמי על זה שהורדתי לה דמעות ופגעתי בה.
לא מגיע לי אותה, אני לא שווה אותה בכלל.
נשמתי נשימה עמוקה והרגשתי כאילו אני עוד שנייה בוכה בעצמי.
״תלכי״ לחשתי, הלוואי שהיא לא שמעה את זה, אבל אז ראיתי אותה מתרחקת והלב שלי התכווץ עוד יותר.
עצמתי את עיניי בחוזקה והדמעות ירדו מעיניי.
לא בכיתי מאז גיל 15, מאז שסבתא שלי הלכה.
ומאז שסיפרתי לירדן את כל הסיפור.
הרגשתי כאילו לוקחים ממני את הדבר הכי יפה וטהור שלי, את דוני שלי ופשוט מפרידים לי חצי מהלב שלי.
למה אני חייב להיות כזה בן זונה מזויין?
למה אני פאקינג חייב להרוס כל דבר טוב?!
סוף סוף הגיעה אליי ילדה טובה שבאמת אכפת לה ממני, שהיא מוכנה לקחת חלק בחיים החרא האלה והיא פאקינג מנסה להילחם עליי אבל אני מרחיק אותה ממני, מעיף אותה לאלף עזאזל.
למה?! צרחתי בתוך תוכי, מתחנן שרק תחזור ואז אנשק את שפתיה.
הרגשתי כמו כוסית כשבכיתי ומחיתי את דמעותיי, מוציא עוד סיגריה ומדליק אותה.

שיר ליוותה אותי לתא שלי ונשכבתי במיטה, מביט בדן שלי שדיברה עם שיר.
אכלתי את הלב מבפנים, הרגשתי מתוסכל, הרגשתי אשמה.
אבל אני מגן עליה כי אני אוהב אותה.
׳על מי אתה עובד? אתה מת שהיא תהיה איתך עכשיו ולא מעניינים אותך עבריינים מזדיינים כי אתה יכול להגן עליה׳
אמר התת מודע ונשכתי את שפתי.
אני לא יכול להגן עליה מהכל, אני לא יכול.
׳אתה יכול לנסות׳ סתום תפה שלך יתת מודע חרא.
אני לא רוצה לנסות כי אם היא תיפגע זה יהיה בגללי.
נשמתי עמוק ונשפתי את האוויר החוצה, מביט בדן שהייתה בטלפון וחייכתי חיוך קטן.
הכל בגללי, חתיכת טמבל ללא מוח.