Love in jail

פרק 30

שבוע טוב יפות שלי❤️❤️

השבוע עבר עלי כלכך נוראי, לא הפסקתי להקיא.
הבטן שלי כאבה ברמות ולא חשבתי שהטיפולים שעברתי יגרמו לכלכך כאב.
החשד השני שלי היה שאולי אני בהריון ומיד העפתי את המחשבות האלה, אבל כשהרעב שלי התחיל להתגבר חשדתי עוד יותר.
הייתי בדרך לסופרפארם בכדי לקנות בדיקת הריון כדי להרגיע את החששות שלי.
אני מקווה שאני לא בהריון, כי אם כן אני בבעיה.
אני ונתנאל נפרדנו לפני שבועיים כבר ואני לא חושבת שנחזור בקרוב, אם באמת יתברר שאני בהריון אז אני לא אדע מה לעשות.
כמובן שארצה להביא את הילד אבל אני ילדה בעצמי, עוד שנייה בת 19, איך אני יכולה לגדל ילד לבד?!
נשמתי עמוק ונשכתי את שפתי כשדלתות הסופר פארם נפתחו והאוויר הקר הכה בפניי.

״שיט!״ אמרתי בבהלה אחרי שבדקתי כבר חמש פעמים ואכן התגלה שהייתי בהריון.
״אני לא מאמינה..״ לחשתי והדמעות ירדו על פניי.
איך לא נזהרנו? פאק!
מה אני אעשה עכשיו?
נתנאל יתחרפן אם אני אספר לו וגם יתחרפן אם אני לא אספר לו.
״זו טעות״ אמרתי וניסיתי לבדוק שוב, אך התוצאה יצאה שוב חיובית.
צרחה יצאה מפי וזרקתי את הבדיקה על הקיר כשהיא נופלת על הרצפה ברעש.
״נסיכה שלי את בסדר?״ אמא שאלה ולרגע שכחתי שהיא בבית.
ניגבתי מהר את דמעותי ונשמתי עמוק.
״כ..כן״ גמגמתי.
״אוקיי״ היא אמרה ושמעתי את צעדיה מתרחקים.
היא תעלה עליי, היא תעלה עליי בשנייה, היא מכירה אותי כלכך טוב.
הרגשתי חרדה מתפשטת בגופי ולא ידעתי מה לעשות.
הרגשתי לרגע חסרת אונים.
׳את חייבת להירגע׳ הקול בתוכי אמר ונשמתי כמה נשימות עמוקות שהקלו מעט על גופי.
מה לעשות? מה אני אמורה לעשות עכשיו?!
רציתי להתקשר לשיר, להתייעץ איתה אבל פחדתי מהתגובה שלה, מה שגם קבענו היום בבית הקפה ואם אגיד לה שאני מבטלת היא תבין שקרה משהו.
הבטתי לרגע בשעון בטלפון.
אני אמורה להיפגש עם שיר עוד חצי שעה.
נשמתי עוד נשימה עמוקה אחת וניקיתי אחריי את כל הבדיקות, זורקת לפח ויוצאת באיטיות מהמקלחת, נכנסת לחדרי במהירות.
האוכל שאכלתי לפני חצי שעה עלה ונשכתי את שפתי בכדי לא להקיא.

המלצר הניח לפנינו את הפסטות וחייך אלינו והלך.
״מה יש לך? תורידי את המשקפי שמש כבר״ אמרה והביטה בי בבלבול.
נאנחתי והורדתי את משקפי השמש ושיר הביטה בי בבהלה.
״מה זה?! העיניים שלך אדומות ואת נראית נורא!״ הניחה את ידה על פיה.
״זה בגלל נתי?״ שאלה וסרקה את פניי.
״אני בהריון״ אמרתי בשקט ופנייה קפאו כאילו ראתה רוח.
״מ..מה?״ אמרה בהלם ואז התעשתה.
״מתי גילית?״ שאלה.
״בבוקר״ עניתי לה ונשכתי את שפתי בכדי שהדמעות לא יתפרצו.
״ואת מתכוונת לספר לנתי?״ שאלה והנדתי בראשי.
״לא כרגע, אני לא חושבת״ אמרתי ופיה נפער שוב.
״את חייבת לספר לו ירדי, הוא האבא״ אמרה ודמעה ירדה על לחיי.
״אני יודעת, אבל אני לא מסוגלת״ לחשתי וניגבתי את דמעתי.
היא נאנחה והניחה את ידה על ידי וחייכה חיוך קטן.
״יפה שלי הכל יהיה בסדר, אני פה״ ניחמה אותי במעט והנהנתי אליה.
״תודה שיר״ אמרתי בחיוך.
״בבקשה אל תספרי לנתנאל״ התחננתי.
״אל תדאגי״ הנהנה ותפסה במזלגה.
״תאכלי״ אמרה והנהנתי, תופסת גם אני במזלג ומתחילה לאכול.