Love in jail

פרק 9

סליחה יפות שלי שלא העליתי פרק הרבה זמן!!
וסליחה שהפרק קצר!❤️
מבטיחה להעלות עוד כמה פרקים בהמשך השבוע❤️

סוף השבוע עבר מהר, דיברתי המון עם שיר וראיתי סדרות נטפליקס ואכלתי מלא גלידה.
החופש שלי נוצל היטב כמובן.
אני ואמא דיברנו, היא סיפרה לי שאבא הגיע שוב והתחנן לחזור.
הוא נשבע שהוא סיים עם הסמים, אך ריח פיו אומר אחרת.
אני באמת מקווה שיום אחד הוא יתאפס על עצמו ויחליט לקחת את עצמו בידיים ולהשתקם.
רציתי כלכך לעזור לו, אבל פחדתי מהעבר, פחדתי שיכה אותי או את אמא שלי, אבל מצד שני הוא עדיין אבא שלי ויש עדיין צדדים טובים בו.
היינו נוהגים כל יום שני ללכת לאכול גלידה ביחד, הוא היה מספר לי איך היה לו בעבודה ואני סיפרתי לו את החוויות שלי מהבית ספר.
אכזב אותי שהוא הרס את חיינו ככה ופירק את משפחה.
פחדתי שהוא יאבד את חייו מהסמים, ולכן רציתי לעזור לו.
החלטתי לחשוב על זה עוד קצת ולראות אם באמת כדאי לי ללכת על זה, כי אני עדיין מפוחדת.
הזכרונות עדיין מכים בי.

נכנסתי לבניין וגל בירך אותי לשלום.
״נתנאל קצת שבור, שוב, שימי עליו עין״ ביקש והנהנתי.
מה קרה לו שוב? אולי דיבר עם אמא שלו?
נכנסתי לאגפים והלכתי לכיוון התא שלו.
״היי נתי״ חייכתי ומבטו הורם אליי.
עיניו היו מעט אדומות ועייפות.
״לא ישנת?״ שאלתי אותו.
״לא״ ענה בקול צרוד שהעביר זרמים בכל גופי.
״הכל בסדר נתנאל?״ פתחתי את התא והתיישבתי מולו.
נתנאל הנהן ומבטי נדד לעידו, שהשפיל ישר את מבטו.
הוא בטח יודע מה קרה, אני אתחקר אותו כבר אחרכך.
״אתה רוצה שנצא לסיבוב?״ ליטפתי את ידו ומבטו נפגש בשלי ועיניו הכחולות חדרו לעיניי.
״מה את רוצה ירדן? לכי״ כעס וזרק את המצית הריקה על הקיר והיא נפלה ברעש על הרצפה.
״אתה רוצה לספר לי מה קורה?״ תפסתי בידו בעדינות.
״אני פאקינג לא רוצה לספר לך כלום! אני רוצה שתלכי מפה! לא כל דבר הוא עניינך!״ צעק וקמתי ממקומי.
״אתה פשוט בן אדם רע, נתנאל״ הטחתי בו ויצאתי, נועלת את התא.
״היי, ירדן, ראית את שיר?״ עידו שאל והסתובבתי אליו.
״אני.. אני אקרא לה״ אמרתי.
״ודן, אל תסתכלי על נתנאל ככה, עובר עליו משהו״ הסביר.
״זה לא משנה, הוא לא אמור להוציא את העצבים שלו עליי״ כעסתי ושיר בדיוק נכנסה.
״אחותי!״ קפצה עליי בחיבוק וחייכתי חיוך גדול.
התגעגעתי אליה.
אמנם עברו רק שלושה ימים, אבל זה המון בשבילי.
״דודו״ הלכה לעידו שחיוכו זהר וחייכתי גם אני.
הם זוג מהמם.

אחרי הארוחת ערב נכנסתי לחדרי, התקלחתי ולבשתי את הפיג׳מה המחממת שלי ונכנסתי תחת השמיכה, מדליקה את הטלוויזיה ושמה בובספוג, כמובן.
היום שיר ובן שומרים בערב, לכן נחתי בחדר.
המחשבות על נתנאל עלו לראשי.
נפגעתי ממנו היום, שגירש אותי ככה, כאילו הייתי איזה זבל,
אבל ידעתי שזה בגלל שעובר עליו משהו, ככה עידו אמר.
רציתי לדעת מה קורה איתו, דאגתי לו למרות שכעס עליי, כי אני יודעת שהוא לא התכוון.
עידו אמר לי שעובר עליו משהו ורציתי לדעת מה, רציתי לדעת מה מציק לו, לעזור לו לפתור את זה.
הוא ילד באמת טוב, הצחוקים שהיו לנו לפני כמה ימים הראו לי שהוא לא באמת קשוח, אלא שזאת רק חזות קשוחה, אחרי כל מה שעבר.
רציתי לחבק אותו, להגיד לו שהכל בסדר, שיש כאן מישהי שדואגת לו ובאמת כאן בשבילו.
נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי, מוציאה אוויר באיטיות.
אני כלכך עייפה שאני עוד רגע ונרדמת.
לילה טוב.

המדים האפורים כבר היו עליי ונעלתי את נעלי הצבא השחורות ויצאתי מהחדר.
עברתי בין התאים ונעצרתי מול נתנאל.
״היי, אתה בסדר?״ שאלתי ומבטו נדד לעברי.
״כן דן, אני בסדר״ אמר ושיחק במצית.
״יש ארוחת בוקר, תבוא לשולחן שלנו?״ חייכתי.
״למה שאני אשב איתכם?״ שאל בגיחוך ועיניו הכחולות חדרו לעיניי.
״כי אני רוצה״ עניתי ומבטו הפך למופתע.
״אם הגברת כלכך רוצה״ קרץ לי וגלגלתי את עיניי בחיוך.

התיישבנו לאכול ובן הגיע אלינו.
ידעתי שזה לא רעיון טוב כי נתנאל לא סובל אותו.
״היי, זה בסדר אם אשב לידך?״ חייך ונתנאל הביט בנו ולפת את מזלגו בחוזקה.
״אני מצטערת בן, אבל אני יושבת עם נתנאל, והמקום הזה שמור לשיר״ חייכתי ובן הביט בנו בכעס.
״הוא לא ראוי לך״ אמר ונתנאל קם ממקומו.
״נתי, די״ תפסתי בידו בעדינות, מביטה בו בחיוך חם.
״זה לא עניינך בן, מה שאני עושה הוא ענייני״ אמרתי ובן הביט בנתנאל והסתובב והלך.
״את משהו מיוחד״ נתנאל חייך וחייכתי אליו בחזרה.
״אחרי הריב האחרון שלכם גם אני קצת לא סובלת אותו, עיצבן אותי איך שהוא דיבר עליך״ אמרתי ונתנאל חשף חיוך מלא שיניים שהרטיט לי את הלב.
״שלום למתוקים שלי״ עידו הניח את ראשו ביני לבין נתנאל וחייך.
אני ונתנאל צחקנו ושיר ועידו התיישבו מולנו.
״שלום לזוג היפה״ חייכתי אליהם ושיר הסמיקה.
״מה איתכם? תהיו כבר זוג וזהו יזקנים״ עידו אמר והרוויח צחוק מכולנו.
״שתוק״ נתנאל החזיר לו והכניס חתיכת בשר לפיו.
הבטתי בשיר וחייכתי אליה והיא בתגובה קרצה לי והביטה בנתנאל.
גלגלתי את עיניי בחיוך וצחקקתי.

אחרי האוכל יצאנו אני ונתנאל החוצה והתיישבנו בספסל.
נתנאל הוציא סיגרייה והדליק אותה, שואף שאכטה.
״נתי, אתה בסדר? אני שואלת כי אני דואגת לך, אתה בימים האחרונים מוזר״ הבטתי בו.
הוא כזה יפה עם הזיפים שלו שמעטרים את פניו, את העגיל שלו באוזן וגם העגיל בגבה שמושך ברמות מטורפות.
נתנאל הוציא את העשן והביט בי.
״מישהו התקשר אליי ואמר שאבא שלי חי, אני לא מבין איך זה הגיוני״ אמר ומבטי הפך למופתע.
״אבל.. הוא מת״ אמרתי והוא הנהן.
״נכון, אני לא מבין, כנראה איזה מזדיין מאיים עליי״ אמר.
״את יודעת, אני אוהב איך שאת דואגת לי, בכלא אף אחד לא שם עליי חוץ מגל שיר ועידו אף אחד לא התעניין בי בכלל, לא עניין להם את הביצה מה אני ומי אני ואת היחידה שמצליחה לתת לי כוחות״ עיניו הכחולות חדרו לעיניי וליבי החסיר פעימה.
״אף פעם לא אמרו לי משהו כזה״ חייכתי.
נתנאל תפס בי בעדינות וקירב אותי אליו והנחתי את ראשי על חזו.
הלוואי שנישאר ככה לנצח.
״את יודעת, בהתחלה חשבתי שאת סתם מתנשאת״ צחקק והרמתי את מבטי אליו בהפתעה.
״אבל עכשיו את קצת חמודה״ הביט בי בעיניו הכחולות שהרטיטו את ליבי וגרמו לגופי צמרמורת.
״קצת? לך ימגעיל, חמודה אומרים לכלב״ נתתי לו אגרוף חלש בחזה והוא צחק עוד יותר ומשך אותי אליו.
״אני צוחק. את מדהימה, את גורמת לי להיות טוב יותר, את פה רק איזה שלושה חודשים מזדיינים ואני מרגיש שבזכותך אני יותר שמח.
לפני זה לא צחקתי עם אף אחד ככה ולא הרגשתי מחובר ככה לאף אחד, ואז את באת״ אמר והרטיט את ליבי.
רציתי לתפוס בפניו ופשוט לנשק את הילד היפה הזה.
״תודה נתי, אתה מדהים עוד יותר״ לחשתי וחיברתי את אצבעותינו, עוצמת את עיניי ומחייכת חיוך גדול.
זה לא מושלם ככה?!