Love in jail

פרק 18

היי יפות שלי! סליחה שלא העליתי הרבה זמן פרק! אוהבת

"היי אבא" אמרתי כשנכנסתי למשרד שלו.
היינו עוד בתהליך השיקום של הקשר שלנו, אז היינו מעט מובכים לדבר אחד עם השני עין.
לגבי אמא, עוד לא סלחתי לה.
היה לי קשה נורא לסלוח בגלל כל מה שעשתה לאבא, במיוחד שפירקה את המשפחה שלנו ולא אמרה לי כלום מהתחלה, היא גרמה לי לשבת בכלא.
היא התחננה שאסלח לה אבל לא יכלתי, לא יכלתי לסלוח לה, על דבר כזה לא סולחים.
כשהכול התגלה אחרי המשפט לקחו את אמא למוסד פסיכיאטרי ואת אדל, אחותי הקטנה, השאירו אצל אבא אחרי שבדקו שהוא באמת כשיר לטפל בה.
כרגע סבתא מצד אבא מטפלת בה כשאנחנו בעבודה אז אין לנו מה לדאוג.
"היי נתי" חייך והתקדם אליי, מחבק אותי.
הרגשתי הקלה מעט כשהשלמנו, כי כלכך הייתי צריך אותו והתגעגעתי אליו, הייתי צריך את האהבה שלו ותשומת הלב.
אבל גם כעסתי עליו נורא ולבסוף הבנתי שאני צריך לסלוח לו כי הוא אבא שלי, הוא לא עשה את זה מכוונה רעה, אלא כי היה חסר אונים והבנתי אותו אז חלטנו לשקם את הקשר בינינו ואין מאושר ממני כרגע שהכל סוף סוף הסתדר.
ניגשנו לשולחן והתיישבתי מולו.
"אתה תצטרך ללמוד את המקצוע כמו שצריך, כמובן שלא תלך עכשיו לאוניברסיטה וכל השטויות האלה, פשוט תעבור קורס של שלושה חודשים , קורס מזורז בו נסביר לך בדיוק איך להיות איש עסקים מצליח, ותוך כדי אני גם אלמד אותך במשרד את כל זה, אחרי הקורס תקבל כמובן תעודה מקצועית והשכר יהיה יותר גבוה, גם בזמן הקורס אתה מקבל שכר כמובן" אמר והנהנתי.
התרגשתי קצת כי סוף סוף תהיה לי עבודה נורמלית כמו שצריך, העבר שלי יהיה מאחור ואני אפתח דף חדש לחלוטין, זה כאילו להיוולד מחדש.
דפיקה בדלת נשמעה ובחור צעיר שנראה בגילי בערך נכנס.
"היי חיים, דניאל העביר לי את הניירת שביקשת" אמר ואז מבטו נדד אליי.
"רגע.. אתה נתנאל?" שאל ועיניו נפערו.
"כן" חייכתי והבנתי שאבא סיפר לו עליי.
"וואו אחי שמעתי עליך כלכך הרבה" אמר וקמתי אליו כשהוא מחבק אותי חיבוק חזק.
"אני שמח שאתה הולך לעבוד איתנו, שיהיה פה עוד גבר לפחות ולא נמושות" אמר וצחקקנו.
אבא צחק גם הוא וזרק עליו כרית שהייתה על הספה כאות מחאה.
"נמושות? תיזהר ממני אריאל שלא תלך לשטוף את השירותים" אמר בציניות והרוויח צחקוק נוסף מכולנו.
"מה עם דניאל באמת? הוא השיג גם את שאר הטפסים?" אבא שאל ואריאל נשך את שפתו.
"לא, הוא עסוק כל היום בלחפש בחורות" גלגל עיניים הניח את הניירת על השולחן מולנו.
"אני אעיף אותו אם הוא ימשיך ככה" הזהיר.
"באמת צריך להעיף אותו מפה" אריאל הסכים איתו.
"תגיד לו בנתיים שישיג לי את כל הטפסים אחרת הוא לא יהיה כאן יותר" אבא אמר במבט קשוח ואריאל הנהן וחייך אליי בפעם האחרונה ויצא מהחדר.
"איזה אנשים מטומטמים אני מעסיק" גיחך וחייכתי חיוך קטן, האווירה פה ממש נחמדה וזה נראה אחלה מקום עבודה.
"טוב יאללה, בוא נרשום אותך לקורס" אמר ופתחנו את המחשב.