"היי קטני" חייכתי כשפקחה את עיניה והביטה בי.
"היי נתי" לחשה בקול חלש.
"בוקר טוב" האחות נכנסה בחיוך ובדקה את ירדן.
"אני אצטרך לתת לך זריקה, בסדר? זה נגד החיידק" הסבירה האחות וירדן הנהנה.
האחות הוציאה מחט וידעתי שדוני מפחדת ממחטים, הבטתי בה והרגעתי אותה במבטי.
"אני פה דוני, אני מחזיק לך את היד" תפסתי בידה והנחתי עליה נשיקה.
האחות החדירה את המחט וירדן נשכה את שפתה והידקה את אחיזתה בידי.
היא סבלה והלב שלי נמחץ.
"עוד רגע יפה שלי" אמרתי והיא עצמה את עיניה בכאב.
האחות הוציאה את המחט וירדן נאנחה בהקלה.
"היא צריכה לשתות הרבה מים, אפשר לתת לה גם משהו לאכול" אמרה האחות והנהנתי.
האחות יצאה וקמתי מכסאי, ניגד לירדן ומתיישב על המיטה.
"את בסדר?" שאלתי וליטפתי את שיערי, מניח נשיקה על מצחה.
"כן" לחשה וראיתי שכואב לה.
"אני אלך לקנות לך אוכל" אמרתי והיא הנהנה.
ירדתי למטה וניגשתי למקדונלדס שהיה בבית החולים.
קניתי לקטנה שלי ולי ציפס+המבורגר ושתייה.
עליתי בחזרה במדרגות ונשכתי את שפתי, אני מקווה שהחיידק המזדיין הזה יעוף ממנה.
אני לא רוצה שיקרה לה משהו יותר גרוע, אני מפחד עליה.
הטלפון שלי צלצל ואז נזכרתי שלא סיפרתי לאף אחד מה שקרה לירדן.
"הלו" עניתי ואמא של ירדן נשמעה ברקע.
"נתי למה ירדן לא עונה?" שאלה בלחץ ונשכתי את שפתי, היא תתחרפן.
"תקשיבי, היא הרגישה קצת לא טוב ואנחנו בבית חולים" הסברתי.
"מה?" צעקה וליבי החסיר פעימה, מסכנה.
"אנחנו בבלינסון, הכל יהיה בסדר אל תדאגי" אמרתי לה, מנסה להרגיע אותה.
"אני בדרך" אמרה וניתקה.
"תאכלי יפה שלי, תאכלי" אמא של ירדן, חני, ליטפה את פנייה בדאגה וראיתי שהיא מודאגת.
שיר ואבא גם הגיעו והתיישבו בחדר.
שמחתי שהם באו כי המצב רוח של ירדן עלה קצת והיא שמחה, רק חבל לי שנפגשנו בנסיבות האלה.
ירדן אכלה את ההמבורגר בשתיקה וראיתי שהייתה רעבה ממש, כי אכלה אותו בדקות בודדות.
צחקקתי ואכלתי את ההמבורגר שלי גם.
"נתי, אפשר לדבר איתך?"שיר שאלה והנהנתי ויצאנו מהחדר.
עמדנו במסדרון ושיר הביטה בי.
"עידו אמור לצאת עוד מעט מהכלא ו.." התחילה וקטעתי אותה.
"אני יודע, הצעתי לו לעבוד איתי והוא הסכים" הקדמתי אותה כי ידעתי את זה, ירדן סיפרה לי.
"באמת?" חיוכה זהר והנהנתי והיא קפצה עליי בחיבוק גדול.
"תודה" הודתה לי וחיבקתי אותה בחזרה.
"בכיף שירשור" אמרתי והיא הניחה נשקה על לחיי.
"נו, אז מתי אתה וירדן מתחתנים?" שאלה ואוטומטית חיוך ענק עלה על לחיי.
אני וירדן כמעט חצי שנה ביחד, זה הקשר הכי ארוך שהיה לי, היא האושר שלי.
אני כן רוצה להתחתן איתה, מאוד אפילו, אבל היא עוד צעירה ואני לא רוצה שזה יהיה עכשיו.
"לא עכשיו שירשור, אבל בטוח שבטווח הקרוב" אמרתי ודמיינתי לרגע את החופה שלי ושל ירדן ונשכתי את שפתי באושר, זה החלום שלי.
"רואים שאתה משוגע עליה" חייכה.
"תודה שיר, אני הולך לעשן תגידי לדוני, בסדר?" שאלתי ושיר הנהנה וירדתי במדרגות למטה.
ישבתי בספסל בחוץ והיה מעט קריר, החורף בפתח.
הצתתי את הסיגריה ושאפתי שאכטה.
הבטתי לשמיים והוצאתי את העשן באיטיות.
שמחתי שהקטנה שלי בסדר אבל האחות הסבירה לי שהחיידק מסוכן ויכול להתפשט מהר ולהפוך אפילו לגידול אכזרי ופחדתי.
כשהנחתי את התהילים היום התפלתי בשביל הקטנה שלי, התפללתי חזק שאלוהים ישמור לי עליה כי היא הדבר הכי חשוב לי בחיים האלה.
היא זאת שמחזיקה אותי, זאת שמחזקת אותי וגורמת לי לאושר, אני אוהב אותה ואני אשתגע אם משהו יקרה לה, אני נשבע.
YOU ARE READING
Love in jail
Romanceירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מע...
