Love in jail

פרק 29

קמתי מהמיטה בתחושה רעה.
הרגשתי בחילה נוראית ודחף להקיא אבל לא היה לי מה להקיא.
צחצחתי את שיניי ורציתי ללכת לחפש עבודה נורמאלית ביחד עם שיר שגם הייתה צריכה עבודה.
הכרחתי את עצמי לאכול כי אני חייבת.
הכנתי שקשוקה טעימה ואכלתי אותה עם חתיכת לחם.

לבשתי שמלת קיץ לבנה קצרה שמגיעה קצת מעל לברך וכפכפים.
לקחתי תיק קטן ובו מים, מפתחות וארנק.
נעלתי אחריי וירדתי למטה, שיר בטח מחכה כבר.

״כמובן, השכר הוא די גבוה והעבודה כאן היא די קלילה, את פשוט עונה ללקוחות שמתקשרים ומסבירה להם מעט על החברה.
יש כאן ימי גיבוש וכמובן גם בונוסים, חדר אוכל מרווח ואחלה צוות״ אמרה המנהלת ואני ושיר הבטנו זו בזו.
״האמת, זה נשמע לי אחלה״ אמרתי ושיר הסכימה איתי.
״השכר הוא 35 לשעה לא כולל בונוסים״ אמרה ופי נפער, זה פצצה.
שיר חייכה חיוך גדול והתרגשה בדיוק כמוני.
״אז תתחילו ביום ראשון, העבודה כאן היא מתשע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים״ הסבירה.
״אין בעיה, תודה רבה לך״ הודיתי לה והיא הנהנה בחיוך.
״תודה לכן מתוקות, ובהצלחה״ אמרה וקמנו מהכיסאות אני ושיר ויצאנו החוצה.
המנהלת נראית כלכך נחמדה ודיברה אלינו כלכך יפה.
היא הייתה סבלנית אלינו למרות כל השאלות הרבות ששאלנו וזה מהמם, אני שמחה שהולכת להיות לי מנהלת מדהימה שכמוהה.
היינו היום בהמון מקומות עבודה אבל לא מצאנו שום דבר מתאים חוץ מהעבודה הזאת, העבודה העשירית בערך שהגענו אליה.
״יאללה אני רעבה, הולכות לקניון״ אמרה בחיוך ונכנסנו לאוטו.
״היא ממש מתוקה המנהלת״ שיר אמרה כשהיא עוצרת ברמזור אדום.
״כן״ הסכמתי איתה.
״סוף סוף מצאנו עבודה מעולה!״ קפצה במקומה וצחקקתי.
״כן אה? מצאנו גם די מהר״ אמרתי והיא הנהנה.
כאב בטן תקף אותי ובחילה ואנקה יצאה מפי.
״מה קרה?״ שיר שאלה בבהלה.
״זה סתם, בטח תופעות לוואי של הטיפולים, אמרו שזה יימשך עד חודשיים״ הסברתי ושיר הביטה בי בדאגה.
״הכל בסדר שירשור, זה יעבור עוד כמה שניות״ הרגעתי אותה וגם קצת את עצמי.

המזגן של הקניון הכה בפנינו והבטנו באנשים הרבים שמילאו את הקניון, מפלסות את דרכינו לגרג.
״היי, שתיים?״ המארחת חייכה אלינו.
״כן״ חייכתי בחזרה והיא הובילה אותנו לספות והגישה לנו שני תפריטים.
״תודה״ הודיתי לה ופתחתי את התפריט, מעיינת בו.
״אני חושבת שאקח לי סלט״ אמרתי, לא רציתי להעמיס יותר מדי על הבטן למרות שהכאבים עברו קצת.
״את לא רוצה משהו אחר ירדי?״ שיר הביטה בי ואז החזירה את מבטה לתפריט.
״כן אל תדאגי, אני אקח סלט״ הייתי בטוחה בהחלטתי וקראנו למלצר.
המלצר היה גבוה ושחום מעט עם שיער שחור שנפל על מצחו והזכיר לי את נתנאל בשיער שתמיד נופל על מצחו.
נשכתי את שפתי והשפלתי את מבטי, אני כלכך מתגעגעת אליו.
״א..אני אקח סלט חלומי״ אמרתי בשקט ולא הרמתי את עיניי.
״אני אקח פסטה רוזה״ שיר אמרה והמלצר לקח את התפריטים.
״הוא מזכיר את נתנאל״ שיר אמרה בשקט והרמתי את מבטי אליה.
״כן..״ מלמלתי והבטתי באותו מלצר שהלך אל המטבח.
״עידו הציע לי אתמול״ שיר אמרה ופקחתי את עיניי בהפתעה.
״באמת?!״ קראתי בהתרגשות, הם זוג כלכך יפה ושמחתי בשבילהם.
״כן! כשחזרתי אתמול מקניות לבית החדש הוא קישט את כל הבית בורדים ונרות והציע לי בחדר״ אמרה וחייכתי חיוך גדול.
״אני שמחה בשבילכם״ טמרתי בכנות והנחתי את ידי על ידה.
״תודה שאת כאן״ אמרה והביטה בי.
״אני תמיד כאן, תודה גם לך שירשור״ הבטתי בה בחזרה.
״טוב די עם כל הריגשי, יש לנו ארוחה לאכול״ שיר צחקקה ואני איתה.
הם עברו דרך לא פשוטה אבל אין ספק שהם מאוהבים אחד בשנייה, מה שמזכיר לי במעט את הזוגיות שלי ושל נתנאל.
עברו תשעה חודשים ביחד ואנחנו מכירים שנה כבר, נתנאל עבר דברים לא פשוטים ותמיד הייתי שם בשבילו כשהיה צריך אותי, כנל גם לגביי, הרבה דברים קרו לי בשנה הזאת ונתנאל תמיד היה שם ותמך בי בלי סוף ולא עזב אותי לשנייה ואני אסירת תודה על כך.
אני באמת מאחלת לכל אחת בן זוג כמוהו.
נכון שיש לו לפעמים התפרצויות זעם אבל נתנאל בחיים לא יפגע סי בשום דרך, הוא לא בן אדם כזה.
נכון שרבנו אבל כל זוג רב ואני מקווה שתוך כמה ימים נחזור להיות ביחד.
אני אוהבת אותו, אוהבת אותו כלכך.

המלצר הניח למולנו את הצלחות ואיחל לנו בתיאבון.
חייכנו אליו בהכרת תודה וריח האוכל הטעים עלה באפנו.
תפסתי בחתיכת לחם והכנסתי לפי, מתענגת על הטעם.
תאמינו לי שהלחם של גרג כלכך טעים.
תפסתי במזלג והכנסתי סלט עם גבינה לפי, שיואו זה כלכך טעים.
אני אוהבת אוכל, כשאני לא מקבלת אוכל יכולה לצאת ממני מפלצת.
בת טיפוסית.
״תגידי, תרצי לבוא היום לקידוש?״ שיר שאלה.
פחדתי שנתנאל יהיה שם, אם הוא יהיה שם אני לא אוכל להחזיק את עצמי ואני יודעת שאפול בפניו.
״לא יודעת..״ אמרתי בהתלבטות.
״נתנאל יהיה שם, אבל אני מבטיחה שהכל יהיה בסדר! תבואי!״ ביקשה שיר והתחננה.
״שיר אני לא רוצה לראות את נתנאל״ שיקרתי, אני מתה לראות אותו.
לא ראיתי אותו שבוע, מאז שהיינו במועדון.
״נו! אל תדאגי אני ועידו איתך! וגם את מתה לראות אותו!״ עלתה עליי והביטה בי בעיני עגל.
״אוף, טוב״ נאנחתי והכנסתי עוד מזלג עם סלט לפי.
״יש!״ קפצה במקומה ומחאה כפיים וצחקתי תוך כדי אכילה.

״אני עוד כמה דקות יוצאת״ אמרתי ואחזתי בטלפון תוך כדי שאני מסדרת את שיערי הארוך.
״טוב, מחכים לך״ שיר אמרה.
״אוי נו, ראיתי אותך מספיק היום, אולי לא אבוא?״ גיחכתי ושמעתי טת צחוקה מצד השני.
״יכלבה את מתה עליי, יאללה אני מחכה לך, ביי״ אמרה וניתקה כדי שלא אמציא עוד תירוץ לא לבוא.
סיימתי לסדרהאת השיער והבטתי בעצמי במראה, מרוצה.
לבשתי חצאית קצרה קייצית בצבע לבן וטישרט אפורה וכפכפים יפים.
פשוט אך יפה.
ירדתי למטה ואמא הביטה בי בחיוך ומישהו דפק בדלת.
״זה בטח דניאל״ אמרה ופתחה את הדלת.
דניאל?
״דניאל!״ אמרה בחיוך וחיבקה אותו.
אותו דניאל היה נראה בגיל ארבעים, כמו אמא שלי והיה נראה צעיר.
הוא כנראה החבר החדש שלה.
האמת? אמא שלי נראית צעירה לגילה והרבה פעמים חשבו שאנחנו אחיות.
אמא שלי צעירה והיא צריכה ללכת להנות ואני הכי תומכת בה.
אם דניאל מי שיעשה לה טוב אז למה לא?
אני יודעת שאבא גרם לה לסבל אבל מגיע לה להנות גם אם זה אומר שיהיה לה חבר חדש.
״היי״ חייכתי אליו.
הוא היה גבוה כמעט כמו נתנאל, שיערו חום בהיר ועיניו ירוקות, הוא שזוף ונראה טוב, ממש ממש טוב לגילו, חתיך כזה.
״שלום״ חייך אליי.
״היא מהממת״ לחש לאמא שלי והיא צחקקה בתגובה.
״יאללה יצאתי, תהנו יפים״ חייכתי אליהם, מניחה נשיקה על לחיה של אימי ויוצאת מהבית.
נכנסתי לאוטו והתנעתי אותו.
לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי אוויר באיטיות.
מצד אחד כן רציתי ללכת כי כלכך התגעגעתי לנתנאל ואפילו רק לראות אותו יעשה לי טוב, אבל מצד שני הוא יכול להמיס אותי בשנייה עם המילים שלו ופחדתי שאכנע לו בשנייה.
אני אוהבת אותו בלב שלם אבל שני ו יצאנו פגועים מהריב האחרון שלנו ואני לא יודעת אם אהיה מסוגלת לסלוח לו אחרי שהעיף אותי ככה מהבית שלו.
אני יודעת שגם אני אמרתי מילים קשות אבל זה שהוא העיף אותי הסביר לי שכנראה ולא יהיה יותר נתנאל וירדן.
ניסיתי להעיף את המחשבות הרעות ולחשוב רק על המחשבות הטובות.
הכל יהיה בסדר, בהצלחה לי.