Love in jail

פרק 27

"היי אבא" חייכתי חיוך עייף כשנכנסתי למשרד והוא קם לחבק אותי.
"מה זה? קרה משהו?" שאל בלחץ.
ברור שקרה, חירבשתי הכל כמו תמיד.
"ירדן עזבה אותי, רבנו" הסברתי והוא הנהן בהבנה בחיוך עצוב.
"אתם תחזרו כמו תמיד" אמר במטרה להרגיע אותי וגיחכתי בזלזול.
"לא הפעם אבא, תהיה בטוח" אמרתי.
הריב שלי ושל ירדן היה ממש רציני והיא לקחה את הדברים שלה ואני חושב שהפעם היא לא תחזור.
"מה קרה הפעם?" שאל וניגשנו לספה, מתיישבים עליה.
"ראיתי את שימי, זוכר אותו?" שאלתי ופיו של אבא נפער ואז מבטו הפך לכועס.
"אז הבן זונה היה בקניון ודיברנו, עוד שנייה הרגתי אותו שם כי הוא התחיל לאיים" הסברתי ומבטו הפך ליותר מופתע והוא סינן "בן זונה..".
"ירדן התחילה ללחוץ ולא היה לי כוח לספר לה מה קרה אבל לא, הילדה הזאת כזאת עקשנית, בסוף יצא שאני אמרתי לה שאני מתחרט שהצעתי לה והיא אמרה אמרה שעדיף שהייתי נרקב בכלא וככה הסתיים הסיפור של נתנאל וירדן" אמרתי ונזכרתי לרגע בטבעת היפה שקניתי לה וחיוך עלה על פניי.
היא השאירה את הטבעת אצלה.
"וואו, לא קל נתנאל" אמר והנהנתי, משפשף את פניי בעצבים.
"טוב יאללה, בוא נמשיך בקורס" אמרתי לו.
חצי קורס כבר עברתי ונשאר רק עוד קצת ואז אתחיל לעבוד כמו שצריך.

•נקודת מבט ירדן•
הדמעות אתמול לא הפסיקו לרדת מעיניי וחוץ מלאכול גלידה ולצפות בסרטים רומנטיים לא עשיתי כלום כי לא היה לי חשק.
אמא נכנסה כמה פעמים לחדר לבדוק מה איתי אבל כרגיל אמרתי שאני בסדר.
נתנאל אפילו לא התקשר ולא ניסה לבקש סליחה מה שגרם לי לתהות שאולי באמת פגעתי בו חזק.
אבל הייתי פגועה מנתנאל.
אני לא מאמינה שהוא גירש אותי מהבית.
הייתי בטוחה שהוא יגיד שהוא מצטער ושנשב ונדבר ונפתור הכל אבל זה לא קרה.
בסך הכל רציתי לדעת למה נתנאל היה כועס כלכך כי דאגתי לו.
אולי חיטטתי יותר מדי ולחצתי עליו, אוף, אני ופה הגדול שלי.
'חבל שלא נרקבת בכלא' נזכרתי במילותיי ופערתי את פי.
אני לא מאמינה שאמרתי לו דבר כזה, הייתי כלכך עצבנית באותו הרגע שלא שלטתי במילים שלי.
מסכן נתנאל שלי הוא בטח ממש פגוע.
ניסיתי להעיף את המחשבות האלה והמשכתי לאכול מהצלחת שמולי בחוסר תיאבון.
אין מצב שאני זו שאשלח לו הודעה, אני והאגו שלי, זה לא יקרה בחיים.
הוא פגע בי באותה המידה שפגעתי בו ואני לא זאת שאשלח את ההודעה.

״היי!״ שיר קראה כשעניתי לטלפון.
״היי שיר״ חייכתי, התגעגעתי אליה ממש.
״תגידי, באלך לים היום?״ שאלה.
״לא יודעת, עדיין קריר בחוץ״ התלבטתי, הרי רק האביב בפתח ועדיין די קר בחוץ.
״נו בואי, תצאי קצת וגם נשב רק בחוף, נשתזף״ אמרה וחשבתי על זה לרגע, השמש בחוץ הייתה די חזקה וזה די נחמד לצאת לים עכשיו.
״אוקיי״ הסכמתי לבסוף ונאנחתי ושיר צהלה מהצד השני וצחקקתי.
״יאללה אני רבע שעה אצלך״ אמרה וניתקה.
לבשתי את בגד הים השלם הלבן שלי ושורט ג׳ינס קצר מעל וכפכפי הוויאנס.
סידרתי את שיערי והתחלתי לארגן תיק ובו שמתי פירות, מעט אוכל, מים ועוד כמה דברים שהיו נחוצים.
הנחתי את משקפי השמש על ראשי ובדקתי שלא שכחתי כלום והטלפון בדיוק צלצל, מבשר ששיר כבר למטה.