•נקודת מבט נתנאל•
הבטתי בירדן ישנה וחייכתי חיוך קטן, היא מהממת.
היא עברה אתמול שני טיפולים נוספים שאמנם הגיבה אליהם מעולה אבל גופה היה מעט עייף וחלש.
שמתי לב שהיא רזתה בימים האחרונים והתחלשה מהטיפולים שללא ספק כאבו לה.
הייתי במסדרון באותם טיפולים ושמעתי את הכאב שלה ואת זעקותיה והלב שלי נשבר לרסיסים באותו הרגע.
אבל עכשיו הכל בסדר, היא בסדר ולא נשארו הרבה טיפולים, צריך רק להתפלל לטוב ולכך שתחלים במהרה.
זה לא קל שאומרים שחברה שלך יש סרטן, אתה מרגיש שבאותו הרגע אתה רוצה להתאבד, לא משנה מה הסיכויי החלמה, הרי היו כמה שמתו וזה מקפיץ לך את הלב רק מלחשוב על זה שחס וחלילה היא הבאה בתור.
ירדן חיובית וגורמת לי להאמין שהכל יהיה בסדר, שאנחנו נעבור גם את זה וזה רק כישלון אחד במסע שאנחנו עוברים.
אני יודע שהיא צודקת ואני יודע שאני צריך להיות חזק בשבילה, אני חזק מאוד אבל כשהרופא אמר שיש לה סרטן אני לא יכלתי.
היא זאת שהוציאה אותי מכל החרא, היא הוציאה אותי מהכלא, היא עזרה לי להתמודד עם כל מה שהיה, היא עזרה לי בהכל, היא המלאך השומר שלי.
אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר ואני לא רוצה שחס וחלילה יקרה לה משהו,אני רוצה לשמור אותה קרוב אליי כמה שיותר.
כשהיא רק הופיעה בכלא, בתחילת הגיוס שלה, היא הייתה כזו מהממת עם העיני דבש שלה והשיער הארוך והמתולתל שהגיע עד סוף הישבן שלה, רציתי באותו הרגע רק להשכיב אותה כי הייתי ילד מסריח שהיה אכפת לו רק מסטוצים, הייתי בטוח שהיא מפונקת ומתנשאת אבל היא נלחמה עליי ותמיד רצתה לדעת מה קורה איתי ואיך אני מרגיש, אני אסיר תודה על הכל כי אם לא היא אני עדין הייתי בכלא וכשהייתי יוצא העתיד שלי היה נהרס לגמרי כי אף אחד לא היה רוצה להעסיק מישהו שהואשם ברצח.
אני יודע שלפעמים אני מזלזל בה ולוקח אותה כמובן מאליו, אנחנו רבים המון ומתווכחים אבל כל ריב קטן כזה רק מראה לי כמה שאני אוהב אותה וזה מחשל אותנו עוד יותר.
ירדן זזה מעט במיטתה וישר הרמתי את מבטי אליה, היא עדיין יושנת.
רציתי לצאת לעשן אבל פחדתי להשאיר אותה כאן לבד.
רציתי לחכות שתתעורר ואז נצא שנינו לטיול בחוץ, היא יומיים שוכבת ככה במיטה, היא צריכה קצת אוויר.
"בוקר טוב" ירדן קטעה את מחשבותיי וליטפה את שיערי.
"היי קטנה" חייכתי ותפסתי בידה, מנשק אותה עשרות פעמים.
"ובוקר טוב!" הרופא נכנס בחיוך ענקי, החיוך שלו מלחיץ קצת.
"קדימה, נשארו עוד שלושה טיפולים, היום ומחר ותשחוררי הביתה בחמישי, הטיפול היום יהיה קצר, שעה לכל היותר" אמר והביט בי והנהנתי, קם מהכיסא ויוצא למסדרון.
"איך היה הטיפול?" שאלתי כשנכנסתי לחדרה של ירדן.
"היה בסדר" חייכה.
"באלך לצאת החוצה קטנה? נקנה המבורגר למטה ונעשה סיבוב?" שאלתי וחיוכה התרחב באושר.
"כן!" מחאה כפיים וצחקקתי, שאני אשרף על החיוך הזה שלה שממיס אותי כל פעם מחדש.
התקדמתי אליה ועזרתי לה לרדת בעדינות מהמיטה.
"את מצליחה?" שאלתי ותפסתי בעדינות בזרועה.
"כן נתי, הכל בסדר" השיבה וירדה מהמיטה, נועלת את כפכפי הוויאנס שלה ואז אוחזת בידי.
"היד שלך קפואה!" נבהלתי והורדתי את מעילי, רק חסר שתתקרר עכשיו.
"כן, קר קצת" גיחכה.
"יהיה לך קר" אמרה וניסתה להוריד את מעילי אך עצרתי אותה.
"חם לי" הרגעתי אותה ועטפתי בחזרה את ידי בידה ויצאנו מהחדר.
"זה טעים!" ירדן התענגה על הביס מההמבורגר וצחקקתי, מתענג גם אני מההמבורגר שאכלתי.
"נתי" ירדן התחילה להגיד אחרי שניגבה את פיה בנייר ואז זרקה את העטיפה הריקה של ההמבורגר אחריה שאכלה.
"ממממ?" שאלתי וניגבתי גם אני את פי, זה היה פאקינג טעים.
"ראיתי שיחה מאבא שלי, מה הוא רצה?" שאלה וראיתי את מבטה המפוחד מעט.
"אל תדאגי קטנה, הכל יהיה בסדר מעכשיו" קירבתי אותה אליי.
"מה עשית?" שאלה והביטה לתוך עיניי.
"קצת איומים פה ושם והוא חזר למקומו" השבתי והיא צחקקה.
"תודה שאתה פה נתי" אמרה וליבי החסיר פעימה.
"בכיף קטנה" אמרתי והיא הניחה את ראשה על חזי.
הרגשתי שאני חייב לתקוע גרעפס, טוב כמו שאומרים, עדיף להוציא מאשר להכניס.
"איכס!" ירדן התפקעה מצחוק וחבטה בחזי והצטרפתי לצחוקה.
"מה?! אומרים שצריך לשחרר" צחקתי והיא חזרה להישכב עליי.
"הגעתי י'זונות! איפה הייתם?!" שמעתי את קולו של עידו וירדן קמה ממני ורצה אליו.
"י'זיין על! השתחררת?!" קמתי גם אני ורצתי אליו.
"מה חשבת? הקלו עליי!" קרא בהתרגשות וחיבק את ירדן חזק.
"כמה שהתגעגעתי לדוני" אמר ונישק את מצחה ואז חיבק אותי חיבוק גברי.
שיר עמדה לצידו והצטרפה גם לחיבוק ואז הלכנו להתיישב כולנו בספסל.
"ספר עוד אחד מהסיפורים שלך!" ירדן התלהבה והרוויחה גיחוך מכולנו.
"אז ככה" התחיל לספר והקשבנו לו בשתיקה.
"יום אחד היה עכבר, הוא ראה עכברה יפה ברחוב שקראו לה מישינקה, אז הוא בא אליה ואמר "מישינקה, אני מעוכבר (מאוהב) בך".
מישינקה הביטה בו בזלזול ואמרה "אם תביא לי גבינה צהובה אולי נהיה חברים" העכבר הלך והביא לה גבינה צהובה, מישינקה אכלה הכל ואז אמרה לו "אם תביא לי פרח מעוכבר נהיה חברים" אמרה והוא הלך וחיפש וחיפש וחיפש ולא מצא, הוא בא למישינקה ואמר לה "לא מצאתי" אבל אז הוא ראה אותה עם עכבר אחר, עם גדעון הבריון, ליבו נשבר והא מלמל לעצמו "שיט איך עוכברתי" מישינקה ראה אותו ואז אמרה, "הבאתי אותו בעצמי, קוראים לו פרח והוא עכבר״ ואז הוא הלך לקפוץ מפתח של ביוב, לחפש לו עכברה אחרת שתאהב אותו" סיים וכולנו התפוצצנו מצחוק.
"אני לא נושמת מישינקה עאלק" שיר מחתה את דמעותיה.
"זה היה טוב" ירדן צחקקה וליבי התפוצץ מאהבה, רציתי לנשק אותה עכשיו אינספור פעמים.
הגשם התחיל לרדת ואז התחזק בפתאומיות.
"בואו לחדר" קראתי וקמנו כולנו, רצים מהגשם.
"אז מה אחי? איך אתה?" עידו שאל כשעישנו ליד החלון במסדרון.
"אתה יודע, רגיל כזה, מנסה להיות חזק בשבילה כמה שאפשר ולהרים אותה" הסברתי והוא הנהן
"קשה אחי אה? אל תדאג הכל יהיה בסדר" ניסה להרגיע אותי
"כן.." נאנחתי בשקט ושאפתי שאכטה נוספת.
"אני שיר עוברים לגור ביחד" אמר והוצאתי את העשן באיטיות.
"לא מאמין! מזל טוב!" אמרתי וטפחתי על כתפו.
"כן, אני רק לא יודע איך לממן את השכירות" אמר.
"מה אתה דואג, אבא שלי כנראה יבוא עוד מעט לראות איך ירדן, הוא יסביר לך הכל כבר סיפרתי לו עליך" אמרתי וחיוכו זרח.
"תודה אחי, אתה חבר אמת" אמר באושר.
"שטויות" מלמלתי ואז בדיוק ראיתי את אבא מתקדם אלינו.
"אבא" חייכתי והוא חיבק אותי.
"זה עידו, אתה זוכר נכון?" שאלתי ואבא הנהן.
"כמובן" השיב וחיבק אותו חיבוק גברי.
"אני הולך לירדן, תדברו בנתיים" הסתובבתי והלכתי לכיוון חדרה של ירדן.
"היה כיף היום" ירדן חייכה אליי וחיברתי את אצבעותינו.
"כן, הם שיפרו לנו את ההרגשה" דיברתי על שיר ועידו.
"נתי, אני אוהבת אותך" ירדן לחשה וליטפה את פניי.
"אני אוהב אותך קטני" אמרתי גם אני והבטתי בה נרדמת לאט.
YOU ARE READING
Love in jail
Romanceירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מע...
