האוויר הקר של הקניון הכה בפניי כשאני וירדן נכנסנו.
האביב היה בפתח ושמחתי שסוף סוף השמש קצת יוצאת.
ירדן אחזה בידי ומשכה אותי לאחת החנויות כשהיא קופצת בשמחה מההנחה שהייתה רשומה בגדול על חלון הראווה.
צחקקתי לעצמי ונגרתתי אחריה,שתקנה כל מה שהיא רוצה.
רציתי לפנק את האישה הקטנה שלי אחרי כל מה שעברה וקניות הן הפיתרון, אני יודע שהיא חולה על שופינג.
הטלפון שלי צלצל ואבא הופיע על הצג.
"אני כבר בא נסיכה שלי" אמרתי ונישקתי את ראשה והיא הנהנה.
"הלו?" עניתי ושמעתי את קולו של אבא.
"נתנאל מה נשמע?" שאל לשלומי.
אני ואבא כבר התחלנו יותר להתקרב ואין שמח ממני על זה, הדמות אב שהייתה חסרה לי הרבה זמן חזרה סוף סוף.
"בסדר אבא, מה איתך?" שאלתי.
"בסדר, תגיד אתם תרצו לבוא אלינו לקידוש השישי?" שאל.
אני וירדן לא היינו הרבה זמן אצל אבא כי לא רציתי להוציא אותה בחודש הראשון כדי שלא יהיו פתאום הפתעות, אבל אני וירדן מתחילים לצאת לאט ואני יודע שהיא התגעגעה לאבא וללכת לקידוש נשמע רעיון מעולה.
"כן למה לא?" שאלתי בשמחה, אני בטוח שגם אדל תהיה שם, אחותי הקטנה.
התגעגעתי אליה המון והיא בקרוב בת שלוש.
"מעולה, מתגעגעים, ניפגש נתי" אמר וניתק.
השיחה נותקה והתכוונתי לחזור אך עיני קלטה מישהו ופי נפער בהפתעה, הייתי המום.
מבטו קלט את שלי והוא התקדם אליי ואני קפאתי.
לפני שלאבא היה את הבניין המפואר שלו הוא היה מתעסק בסמים מדי פעם והיה לו איזה חבר שהסתכסך איתו, הסיפור ביניהם נגמר ממש רע, והנה הוא עכשיו מתקדם אליי.
"את מי רואים כאן? הבן של חיים לביא" גיחך ומבטי הפך לקשוח והבטתי בו בזעם.
"מה אתה רוצה?" סיננתי בכעס כשהוא מצחקק, רציתי לדקור אותו עכשיו.
"שמעתי שיש לך חברה יפה" אמר והתנשמתי בכבדות.
"תיזהר במילים שלך" איימתי והוא פרץ בצחוק.
"למה מה תעשה לי? זה מקום ציבורי ואני בטוח שאתה לא רוצה לחזור שוב לכלא" אמר בזלזול.
"אני מעדיף לשבת בכלא ולדעת שאתה לא חי יותר" תקפתי וחיוכו נמחק והוא בלע את רוקו.
"אל תשכח מי אני, אני יכול בשנייה להוריד אותך" איים עליי ורעד מעט, שקרן מזדיין.
ירדן בדיוק יצאה מהחנות ונעמדה לידי, מביטה במתרחש.
"אתה לא ושנינו יודעים את זה, אז אם לא באלך למות היום תעוף" התעצבנתי ומבטו הפך לכועס.
"ביי נתנאל" הדגיש את שמי והסתובב.
"יאללה גזגז" התעצבנתי וירדן העבירה את מבטה עליו ואז עליי.
"מי זה?" שאלה בבלבול.
"לא משנה, בואי נלך מכאן" משכתי בידה לכיוון היציאה, כוסאמאמא שלו הרס לי את כל המצב רוח.
"נתנאל" ירדן קראה בכעס ואני התעלמתי ממנה, אין לי כוח לזיוני שכל שלה עכשיו.
"אתה באמת מתעלם ממני?" צעקה כשפתחתי את דלת הבית וזרקתי את המפתחות על השולחן.
"מה את פאקינג רוצה?" כעסתי והיא התעצבנה עוד יותר.
"מי זה היה?" ירדן שאלה והביטה בי, מחכה לתשובה.
הייתי עצבני ולא היה לי כוח לענות לאף אחד עכשיו.
"אף אחד ירדן" אמרתי בעצבים, מה זה עניינה?
"נתנאל תספר לי" ירדן לחצה וגלגלתי את עיניי.
"שחררי ירדן, לא עניינך" נהמתי בעצבים והיא כעסה.
"מה הבעיות שלך?! למה את מסתיר ממני?" צעקה ונשכתי את שפתי בכדי לא להתפרץ עליה.
"אין בעיות, אל תתערבי בעניינים שלא שלך!" צעקתי גם אני.
"אני ארוסתך! אני אמורה להתערב!" כעסה ושילבה את ידיה על חזה.
"אז חבל שאת ארוסתי!" צעקתי ופיה נפער. שיט.
"עדיף שהיית נרקב בכלא" החזירה.
"את לא מתכוונת לזה!" תפסתי בידה כשהתכוונה ללכת לחדר.
"התכוונתי ועוד איך! לא מבינה איך רציתי אותך בכלל!" המשיכה לצעוק ופערתי את עיניי.
"תלכי מפה!" עיניי רשפו, אם מבט היה יכול להרוג היא הייתה מתה מזמן.
הרגשתי כלכך פגוע ממנה ואני בטוח שגם היא נפגעה ממני, אבל המילים שאמרה.. פגעו בי.
"מ..מה?" גמגמה וקפאה.
אני כלכך הולך להתחרט על זה.
"אמרתי שתלכי מפה, אם את לא מבינה איך רצית אותי אז את מוזמנת ללכת" אמרתי בקול מאיים ודמעה זלגה על עיניה והיא הלכה לחדר.
"סעמק" קיללתי בשקט ונעניתי בראשי.
איך אני הורס כל דבר טוב שיש לי?!
אני כועס עליה כלכך, כועס שהיא הוציאה את המילים האלה מהפה, היא כזאת מעצבנת קטנה.
דווקא אחרי כל מה שעברנו אנחנו אמורים לתמוך אחד בשני אבל במקום זה אנחנו רבים.
ירדן יצאה מהחדר כשתיק על כתפה.
היא הביטה בי פעם נוספת ואז יצאה מהדלת, טורקת אחריה.
"סעמק ערס!" צרחתי וזרקתי את האגרטל המזויין לרצפה והוא התנפץ לרסיסים אבל לא היה לי אכפת.
אני שונא אותה! אני כלכך שונא אותה ואני שמח שהיא סוף סוף עפה לי מהחיים המזדיינים שלי.
שיט לא, אני לא שונא אותה, אני אוהב אותה.
סעמק מה היא דוחפת את האף שלה? אם היא לא הייתה כלכך מתעניינת כלום לא היה קורה.
אני יודע שגם אני פגעתי בה והיא בטח תבכה עכשיו.
סעמק למה אני כזה חבר בן זונה מזדיין?
אני נשבע שאין לי כוח אליה, באמת.
היא כזאת מעצבנת וכוסעמק עם זאת כלכך יפה ומושכת.
אני משוגע עליה, מטורף עליה ברמות לא נורמאליות אבל אני שונא שהיא דוחפת את האף שלה, אם אני לא מספר לך אז כנראה שיש סיבה מזויינת! למה את נדחפת?!
העברתי את ידי בשיערי והרגשתי כלכך עצבני, איך רגע אחד של ריב יכול להרוס הכל?
איך אני אמור להחזיר אותה אליי עכשיו?
היא בחיים לא תסלח לי אחרי מה שאמרתי לה.
'עדיף שהיית נרקב בכלא' סעמק, איך היא מסוגלת להגיד את זה בכלל?
לא צריך, אני לא הולך לבקש שום סליחה מזויינת, לי אסור לפגוע בה אבל לה מותר לפגוע בי?!
שתלך לאלף עזאזל, אין יותר נתנאל וירדן.
נשכבתי במיטה, מנסה להירדם.
"סעמק" מלמלתי ומשכתי אליי את הכרית של ירדן, מסניף אותה ומתענג על ריח הוורדים שבוקע ממנו.
אני מתגעגע אליה אבל האגו שלי לא ייתן לי לשלוח לה הודעה.
אין מצב שאני אשלח לה הודעה. לא יקרה.
נשפתי אוויר בעצבנות ועצמתי את עיניי, שוקע לאט לשינה עמוקה.
YOU ARE READING
Love in jail
Romanceירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מע...
