Love in jail

יום הזיכרון

קטע שאני המצאתי💔
מי ייתן ולא ייפלו יותר חיילים🙏🏼

״היי קטנה, אני מבטיח לחזור״ הוא חייך אלייך ברוך ומשך אותי לחיבוק ואני רק רעדתי בין זרועותיו ופחדתי.
המצב במדינה הפך להיות נוראי והחיילים נדרשו להיכנס לעזה וגם בן שלי צריך להיכנס.
בן משרת בגולני כבר שנה וחצי ואני רואה על פניו את החיוך כל הזמן כשמדבר על החוויות שעובר שם.
נאנחתי בקולניות ומשכתי באפי.
״אתה מבטיח?״ שאלתי והרמתי את מבטי אליו.
מבטו השתהה לכמה רגעים וראיתי שהוא לא בטוח בעצמו, אבל הוא חייך ״בטח יפה שלי, אין לך מה לדאוג״ הוא אמר ונישק את מצחי.
הוא הושיט לי מכתב מקופל ותפסתי אותו בידיים רועדות, יודעת כבר מה הוא הולך להגיד.
״זה למקרה ש..״ לחש ודחפתי אותו בעצבים.
״אל תגיד את זה!״ קראתי עם אצבע מורמת והוא הנהן וראיתי מעט פחד בעיניו.
הוא תפס בתיקו הצבאי והגדול והניח על כתפו.
״אהבה שלי, אני עוד אחזור ואנחנו עוד נתחתן״ אמר ומשך אותי לנשיקה סוחפת.
התנתקנו מהנשיקה והוא יצא מהדלת, מותיר אותי עומדת שם מול הדלת.

״היי בןבן״ חייכתי כששמעתי את קולו העייף.
״היי אהבה שלי, איך את?״ שאל.
מתה מפחד ומחכה לך כאן.
״אני בסדר בןבן, איך אתה? איך שם?״ שאלתי והלב שלי פעם בחוזקה ונשכתי את שפתי.
״מפחיד קצת, אבל אני נלחם יפה שלי, נלחם בשבילך״ אמר ודמעה זלגה על עיניי.
״אני כלכך אוהבת אותך בן, בבקשה תשמור על עצמך״ אמרתי בקול שבור.
״אני מבטיח יפה שלי, אני אוהב אותך את לא יודעת כמה״ אמר וניתק את השיחה ופרצתי בבכי.
ידעתי שמשהו הולך לקרות.
התייפחתי כלכך חזק עד שאמא ירדה למטה בבהלה ואז הבינה מה קורה וחיבקה אותי.
״הוא יחזור בובי״ נישקה את מצחי.
״אמא, יש לי הרגשה רעה״ אמרתי ועיניה התמלאו דמעות גם.
״זה בןבן, הוא חזק״ חייכה וליטפה את גבי ברוך.
״בואי נלך לישון, בסדר?״ שאלה והנהנתי, עולה לחדרי והיא כיסתה אותי בשמיכה.
המשכתי לבכות לתוך הלילה ולהביט בתמונות שלי ושל בן עד שנרדמתי.

הטלפון לא הפסיק לצלצל ופקחתי את עיניי בעייפות, תופסת בטלפון ופותחת אותו.
׳בן מת׳ קראתי את ההודעה מעדן, החברה הכי טובה שלי.
מה?!
קמתי מהמיטה וירדתי למטה, רואה את אמא מדברת עם כמה אנשי צבא ואז מסתובבת כששומעת את צעדיי.
היא הביטה בי והשפילה את מבטה, דמעות יורדות על לחיה.
״לא..״ קראתי בלחש.
״לא!״ צרחתי ותפסתי בראשי כאילו הייתי בסיוט.
״זה לא יכול להיות!״ צרחתי כלכך חזק ודמעות נפלו על לחיי.
״למה? הבטחת בן!״ צעקתי ובעטתי בכיסא שנפל בחבטה על הרצפה ואמא רצה אליי וחיבקה אותי.
״הוא השאיר לך את זה״ אמרה ונתנה לי קופסא קטנה.
פתחתי אותה ובה הייתה טבעת כסף מושלמת ודף קטן ועליו כתוב ׳התינשאי לי?׳
נעניתי בראשי ומיררתי בבכי, מביטה בטבעת היפה ובוכה.
הוא רצה להציע לי נישואין.
היינו מתחתנים והכל היה מושלם.
״הוא הבטיח לי..״ לחשתי וסגרתי את הקופסא.

שכבתי במיטה בלי תזוזה, מביטה בטבעת שעל אצבעי, אותה טבעת שבן נתן לי.
הבטחתי לעצמי שלא אוריד אותה עד סוף חיי, זכר מבן.
ההלוויה הייתה נוראית, הגיעו אנשים לא מוכרים ובמיוחד אנשי צבא.
אני לא יכלתי לשאת את זה ורצתי במהרה לחדרי.
לא יכלתי לעכל שבןבן שלי לא איתי.
אפילו את המכתב שלו לא הייתי מסוגלת לקרוא.
המכתב היה בין ידיי ופחדתי פחד מוותר לפתוח אותו.
לבסוף בלעתי את רוקי ופתחתי את הדף.

׳היי בייבי שלי, תינוקת קטנה ויפה שלי, אם את קוראת את המכתב הזה אז הנראה שאני כבר לא כאן.
אני מצטער.
סליחה יפה שלי שהבטחתי לך דברים ולא עמדתי בהם.
סליחה שהבטחתי לך שאחזור, סליחה שהבטחתי שנתחתן ולא קיימתי את זה.
תאמיני לי שאני מת לראות אותך ככה מתחת לחופה, עם השמלה הלבנה והיפה שלך, תאמיני לי חיים שלי.
אני אוהב אותך עד עמקי נשמתי, אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שאת מסוגלת אפילו לדמיין, את החמצן שלי והאוויר שלי לנשימה, האור שבחיי.
בחיים לא ראיתי דבר יותר יפה ממך.
את בטח בוכה עכשיו ומזילה את כל הדמעות שבעולם.
אל תבכי אהבה שלי, עשיתי את זה בלב שלם, הגנתי עלייך, נלחמתי עלייך.
תודה על הכל קטנה שלי, תודה על כל רגע ורגע שהיית לצידי ותמכת בי.
אני מתגעגע להצקות שלך, לנשיקות ולנשיכות שלך, לצחוק הממכר שלך ולחיוך שלך שתמיד ממיס לי את הלב.
אני מתגעגע לשבתות השקטות שלנו, שנינו מחובקים ומכורבלים.
אני מכור אלייך, מכור לשפתיים היפות האלה שבאלי לנשק עכשיו.
אני למעלה עכשיו אהובה שלי, ואני מבקש ממך בבקשה, אל תתייסרי עליי, אל תבכי, תמשיכי הלאה.
אני מבטיח לשמור עלייך מלמעלה ואני מאחל לך את כל הטוב קטנה שלי.
תשמרי לי גם על אמא ואבא ועידו, בסדר?
תמסרי לכולם שאני מתגעגע אליהם והם חשובים לי מאוד.
אני אוהב אותך יפה שלי, סליחה שאני לא לידך כדי לנגב לך את הדמעות.
שומר עלייך מלמעלה, בןבן שלך׳

מחיתי את דמעותיי.
איך בן מסוגל לבקש דבר כזה, שאמשיך הלאה?
הוא לא יכול לבקש ממני דבר כזה.
הטחתי את אגרופי במיטה וזעקתי, מעכלת שלא יהיה כאן יותר.
יותר לעולם.א