״גבול החיים״

פרק 1-משפחת קופלר

״אנה!״ אבי נכנס לחדרי באור הבוקר. ״נו מה יש?״ מלמלתי משפשפת את עיני שמסרבות להיפתח. ״קומי יש ישיבה, אני צריך אותך שם.״ הוא אמר והסיר את הווילון שלי שמכסה את האור המציק שמפריע לי בשינה העמוקה שלי. ״ממתי אני משתתפת בישיבות שלכם?״ שאלתי מתרוממת מהשכיבה שלי. ״מהיום, תזדרזי.״ הוא פלט מפיו הקשוח וסגר את הדלת.

ירדתי לחדר הישיבות של אבי. אחי היה שם, כמובן שומר הראש של אבי מרכוס, ואמא שלי. ״אמא?״ שאלתי בכיווץ גבות ״מה את עושה כאן?״ ״תשבי.״ אבא שלי הצביע על הכיסא הפנוי ליד אחי. ״יש לנו משימה בשבילך.״ און אחי אמר לי שהתיישבתי. אבא שלי הרים את ראשי אליי ״אני צריך שתרגלי בשבילי.״ הוא אמר ולגם במשקה הויסקי שלו. ״אני? לרגל?״ אמרתי בהלם. בחיים שלי לא השתתפתי באף משימה שלהם. תמיד מאז שנולדתי אמרו לי שבנות צריכות לשבת בצד. שזה לא עולם בשבילי. אז זה מה שעשיתי. ״הפעם אני צריך אותך.״ אבי אמר וקם מהישיבה הסמכותית שלו. ״אוקי, ואיך זה הולך?״ שאלתי. ״אנחנו נעשה לך זהות בדויה. פאה בלונדינית, עדשות, שם אחר.״ שומר הראש של אבי פתח את פיו. ״בגלל שאת אף פעם לא השתתפת במשימות שלנו אף אחד לא יזהה אותך.״ ״הבנת? סוג של סוכנת כפולה.״ און האיץ בי.

ישבתי במקומי מבולבלת. סוכנת כפולה? זהות אחרת? מה? ״את מתחילה ממחר, והולכת להיות עוזרת אישית של אחד האויבים שלנו.״ אבא שלי הביט בחלון שמשקיף לחצר הגדולה שלנו. ״את נשלחת למשרדים, ואנה אסור לך לאף אחד חוץ מהיושבים בחדר לספר על זה!״ שומר הראש של אבי אמר בקול חד. הנהנתי בראשי.

ישבתי בחדרי שהשעה הייתה שמונה בערב. ״היי לך.״ איימי נכנסה לחדרי ״למה את לבושה ככה?״ זרקתי לה מבט חטוף וחזרתי לטלפון שלי. ״אה זה?״ שאלה והצביעה על עצמה במבט משועשע ״זה בגלל שאנחנו יוצאות למועדון.״ אמרה בהתרגשות. ״לא נראה לי.״ אמרתי והוצאתי פיהוק מפי. אבא שלי יתעצבן עליי שאני אצא מבית לשתות שמחר יש את המשימה הראשונה שלי. ואני מעדיפה פחות להתעסק עם אבי. הוא לא אבא רגיל. שהוא עצבני לא טוב להיות בקרבתו, גם אם מדובר בבת שלו. ״נו אל תבאסי אנה!״ איימי אמרה בקול מתבכיין, ״אני צריכה להישאר בבית.״ אמרתי לה בגלגול עיניים. ״נו נשבעת נחזור מהר, רק תבואי להיות איתי.״ היא אמרה בקול מתחנן. ״באחד וחצי אנחנו חוזרות?״ הבטתי בעינה שהיא הנהנה לחיוב בראשה ללא הפסקה. ״בסדר קרצייה.״ היא שמחה וקמתי להתלבש.

שמתי על עצמי שמלה מיני שחורה מחמיאה מאוד לגובי. התאפרתי, מרחתי על שפתיי אודם דובדבן אדום מושלם וירדנו למכונית שלי. ״נערה בת עשרים ושתיים נוהגת באאודי שעולה יותר מהבית שלי.״ איימי מלמלה בייאוש שנכנסנו למכונית המפוארת שלי. צחקתי והכנסתי את המפתח להתניע את המכונית. נסענו לבר הקבוע שהיינו הולכות אליו כל שישי. חנינו ויצאנו מהאוטו. ״מה סטיב עושה כאן?״ שאלתי את איימי בכניסה לבר ואחזתי בידה טיפה עצבנית ״הוא פה? לא ידעתי...״ אמרה וגירדה לעצמה בעורף. ״אל תשקרי לי איימי!״ האצתי בה. ״נו, ידעתי שאם אגיד לך שהוא פה עם החבורה שלו לא תרצי לבוא... סליחה.״ אין לי כוח לבחורה הזאת יותר. ״טוב בואי נסיים עם זה.״ נכנסנו לבר הרועש הזה. נכנסתי בידיעה שאני לא באתי להנות הערב כמו כל הזמן, אלא לשמח את איימי וללכת עוד שלושה שעות.